שקיפויות

עולה על רכבת שתיקח אותי צפונה חזרה הביתה, אחרי יום תל אביב עם צלם איתו עובדת לפעמים, תוך כדי ביום סצנות חזקות יותר, חזקות פחות, אותן אנו מצלמים ומתוכן מציירת. לאחר מכן נפגשת למספר שעות הזויות עם הונילי הנשוי, שהיה מזיין אותי אחת לשבוע, מכיוון שאשתו ביקשה מנוחה מפעם לפעם, ולאחר עידוד מצידה הכיר אותי ואני הכרתי אותה, וכך הפך הדבר לשיגרה של זיונים חד שבועיים בשנה שעברה, עד שיסורי המצפון לקחו אותו ממני והותירו אותו בתל אביב.
עולה על הרכבת שתיקח אותי צפונה, מחפשת ברשימת הקשר את הונילי שביתק את בתוליי האחוריים ומתקשרת. כששומעת אותו אומרת לו " רעבה", ואח"כ מבררת מה עם ההיא שלאחר שש שנים של ביחד הם כבר לא, והוא אומר לי שהם לא חזרו אבל היא עדיין מהדהדת בראש שלו. "היא יכולה להמשיך להדהד לך בראש כמה שתרצה, זה ממש לא אכפת לי" עונה לו. "מתי תרצי שאגיע?" מחשבת כמה זמן יקח לי עד שאגיע הביתה ואספיק להתארגן "תשע וחצי תוכל להיות אצלי, ו- יפריע לך עם הבן שלי יבוא בלילה לקחת דברים?", עונה לי - "לא יפריע לי כל עוד לא יפריע לך", "רעבה, צמאה, תגיע!"
ונילי יקר שלי, תגיע! היא יכולה להדהד לך בראש כמה שאתה רוצה, אתה גם יכול לפנטז עליה כשאתה מזיין אותי, תגיע ותקרע לי את הצורה, פשוט תגיע!