לפני 15 שנים. יום שלישי, 17 במאי 2011 בשעה 19:05
מצטערת להגיד לך שוב שאני מאושרת וגם אותה שיחה הזוייה שהיתה בינינו היום אינה יכולה לשנות את זו העובדה.
מצטערת אמנם שבסופה של אותה שיחה הצלחת להתעלל בי מעט, ו- כן, בנקודה זו יש בינינו הבנות והסכמות – אני בהחלט טיפשה בכך ששוחחתי איתך, ויכולה לומר יותר מכך – טיפשה בכך שחשבתי שיש בך רגישות.
אמרת לי שראית אותי אז, כי לולא ראית אותי היית מפרק לי את הגוף לגורמים, גורם לי לחבלות קשות מנשוא, לדימומים קשים, אבל X לראות מישהי זה קצת יותר מזה, זה קצת יותר מלהצליח להתאפק שלא לפרק לה את הגוף לגורמים עד שתיזקק לטיפול רפואי בבית חולים, לראות מישהי זה לראות לה בעיניים – להרגיש אותה. ואם היא בפאניקה, כפי שטענת, אז אפשר גם להפסיק הכל, להכיל ולהרגיע, אבל על מה בעצם אני מדברת??? אתה בכלל מסוגל ורוצה להיות עבור מישהי ברמה הזו, גם אם אין מדובר באהבת חייך?
לפגוע X, כל אחד יכול, כל הדיוט, כל כסיל ואוויל, לעומת זאת לבנות, לשקם ולתת, יכול אדם נאור באמת.
צר לי כי חשבתי שעמוק בפנים יש בך רגישות, יש בך אדם, צר לי על כי בנקודה זו הייתי כה טיפשה.
אתה יודע מה X? אתה לגמרי צודק, התקרבנתי, אבל באמת חשתי קורבן. ההתקרבנות שלי הייתה אמיתית. לא כתבתי את הפוסט ההוא כי חיפשתי רחמים, כתבתי כי לא ראית אותי, וחושבת שאדם, המגדיר את עצמו כשולט, ראוי שלפחות יראה כל הזמן את ה"נשלטת" שעמו. המזל שלי באותה עת היה שלא הייתי ירוקה בתחום, מאחר ולו הייתי, חושבת שהטלטלה הנפשית שהייתי עוברת הייתה על גבול הסיכון."