פורסם לפני 15 ימים ב - 14 ביולי, 2011 בשעה 20:04
לא כותבת, כבר ימים רבים שלא כותבת, כאילו יבש בי הכל, יבש עד תום. יש איזה שהוא ריק שממלא אותי, וכמו שיוצקים בלילה לתבנית עם שקעים, עד כי כל השקעים מתמלאים באופן שווה, כך הריק הזה ממלא כל תא ותא, כל פיסה ופיסה מהנפש.
לא, לא בדיכאון, עדיין ההיגד ההוא הכתוב בכרטיסיי באתרים שונים – "אישה מאושרת" נכון, ובכל זאת הזדנב לחיי ריק אחד גדול שנטע שורשיו כאיקליפטוס עיקש.
אפטייה, זה מה שמרגישה בחודשים האחרונים. אפטייה לאנשים, אפטייה לחוויות, פשוט אפטייה.
עייפה מלנסות למצוא את האחד ומחפשת בינתיים תקשורת טובה, אמפטייה נפלאה וסקס אפילו נפלא עוד יותר, אך מגלה כל יום מחדש, שגם תקשורת שכזו, ברגע שאין בה רגש, גורמת לי בסופו של דבר לריק אחד גדול. יכול להיות לי זיון נפלא תשוקתי במיוחד ולמחרת הוא כבר איננו, ואני אפילו איני נפגעת, פשוט נותרת לעיתים עם תמיהות, לרוב עם תמיהה קצרצרה שהופכת בשניות לאפטייה. וזה לא שיש הרבה.. רוב הימים, רוב הלילות, לעיתים תקופות של מספר שבועות, פשוט לבד, מאחר ובאמת לא יכולה ולא רוצה להתפשר גם על מער' של יחסים מזדמנים. חושבת כי גם לה צריכות להיות איכויות., השאלה רק אם באמת יכולות להיות לה, בפשרה הזו של החיים...
15 תגובות 3 ����� ������ �� ��
לפני 13 שנים. 7 באוגוסט 2011 בשעה 4:15