שבוע ארוך במיוחד זה היה, עת זחלת בקור, בבוץ ובגשם, כשאתה במדים.
אתמול, אחרי אותו שבוע, חזרת עם החיוך התמידי הזה שלך, שיש בו קורטוב ביישנות והמון שמחה אמיתית מהבטן. פסעת פנימה אוסף אותי אל חיקך בחיבוק ארוווווך, סוף סוף, לאחר התבוססות ממושכת בבוץ יכולנו להתבוסס ברוק שלך ושלי, להצמית פיות, לבלוע לשונות ולהסניף זו את זה, זה את זו.
חסרת לי. הרבה סרטי בדס"מ ראה צג המחשב שלי השבוע ונראה כי שמח לנוח ...
זיינת אותי קשות, דהרת עלי ארוכות ועונג צרוף במיוחד היה לי עת התמקדת בגיזרה האחורית, פתחת אותה, חדרת עמוקות וכבשת בצהלות הקרב שלך ושלי.
נרדמנו חבוקים, כשבאמצע הלילה, אתה ,שישן בדר"כ כתינוק, התעוררת והתחלת לבטוש בי, נראה שהיית צריך לכבוש שוב את המטרה.
בבוקר נסעת, שבעת ימי המילואים תמו, אך העבודה קראה לך, ואני שלאחר הזיון האחרון לא הפסקתי לצייר מתוך שינה, ניגשתי אל כן הציור, לאותו בד בו דמותך כבר הייתה חקוקה והמשכתי לבנות אותך, לצייר אותך, לשפוך צבע על החיוך המקסים הזה שלך.
כשתבוא שוב, אולי מחר, תוכל לראות כיצד התקדמתי ותזיין אותי שוב ואני אמשיך לצייר אותך ולהרגיש את תהומות הנשייה בוערים בי.
לפני 13 שנים. 19 בנובמבר 2011 בשעה 14:51