אתמול החלטתי לנעול אותו מאחורי סורג ובריח, לכלוא אותו מבלי לבוא לבקר, להגיף אחריו שער ברזל ולחזור לחיות, לחיות בגדול. אתמול החלטתי לקחת בחזרה חזקה על האושר שלי, שמזה תקופה ארוכה מדי נטש וסרב להגיח חזרה, אתמול החזרתי אותו, פתחתי לו שעריי, פתחתי לו את התקווה.
היום כבר לא בורחת לישון מוקדם, לאחר שעות של בהייה במסך הקטן, לאחר התמודדות שלי עם עצמי ובעצם חוסר התמודדות, לאחר עצב בלתי נשלט. היום כמעט סיימתי ציור חדש שיש בו המון רוך ועדנה ואופטימיות ולפתע מרגישה כמה ההיא, השרועה על הבד בגווני טורקיז מעורבים בבורדו, מרגישה לי שלווה.
אתמול חזרתי לחיים, חזרתי ליצור, חזרתי לעשות, חזרתי לחייך, התמלאתי כוחות, החלטתי החלטות, התחלתי לדחוף ולהזיז דברים, פשוט חזרתי לחיות, וברגעים אלה ממש אומרת לי תודה, תודה על הבחירה, תודה על הכוחות, תודה שהצלחתי לחזור לעצמי, תודה שהצלחתי לפתוח סוף סוף את הדלת הנכונה.
לפני 12 שנים. 27 באפריל 2012 בשעה 20:43
