כמעט ולא משוחחת, לדייטים יוצאת מעט מאוד, צריכה לחוש את הגירוי המתאים, אדם שיגרה לי את השכל כמו גם את הנשמה... אז אחרי חליפת מיילים ושיחות ארוכות אל תוך הלילה נפגשנו ולמרות האישיות הנדירה ביופייה והמרתקת שלו זה לא קרה... לא התחברתי..כמה חבל...
מביאה מייל שכתב לי לאחר מספר ימים של מפגש.
"היי שחף,
לעיתים, קטע דרך קצר, יכול להותיר חותם מהדהד ארוכות.
הגם שכבר עזבתי את הדרך הרגעית שלנו, ועליתי על נתיב אחר, תמונות ושריטת הקטע הקצר, הקודם, מלוות אותי עוד. עד שיצטבר בתוכי מספיק כדי שיאפיל, יעמעם ויכבה את שהיה.
חושב מפעם לפעם איך היה לך ביום השבת, בתערוכה? מה קרה בעקבותיה?
ואיך אני מסוגל לתאר מי את ומה היה ביננו?
ומרגיש שאת, שחף, הינך יקום עצום ובלתי נתפס, כמעט, המכיל בחובו, עוצמות אדירות ובלתי נדלות, שגם הן משתנות בהתאם למצב.
כלל, אינך אשה מהמערך המוכר של אנשים/נשים.
הציור, שאת רואה בו את המשמעות העיקרית של עשייתך, הציור שדרכו את מנסה לבטא את מי שאת, ומשתמשת בו כבכרטיס ביקור, הינו רק סוג ביטוי מאוד מסויים, של גיוון וססגוניות ללא גבול, שיש בך.
מהמעט שאני משחזר את שהראית לי, בביתך, הקצב שלך, האנרגיות שבך, הבהירות שבך, הדיוק שבך, המוכנות שלך להתנסות ברוחב של אפשרויות, היותך חייה במלא הכד את הרגע הנחווה, הינם מדהימים ומיוחדים בקרב המין האנושי.
הציור אינו יכול לבטא את כל חלקייך העיקריים. אינך כה חד מימדית כפי שהראית לי בציורייך. ברור שהציור מבטא חלקים בך. עיתים, יש והציור גם גורם לך להמשיך להיות מי שאת - ביתר שאת. הוא מעיין הוכחה שחייבים לממש אותה. מין אמירה/הבטחה - ברגע שהיא יוצאת לאור, לעיני כל. והוא יוצר סוג של התחייבות בינך לבין הסובבים, לגבי מי את. מה עובר בתוכך. כמובן שנושאי הציור (שהם החלטות שלך) מייצרים את סוג כרטיס הביקור שלך.
מעניין אותי מאוד, איך הציור מבטא את כמיהותייך האותנטיות הפנימיות, באמת. מנגד, איך הוא מבטא את הצורה בה את מזמינה את האנשים לתקשר איתך.
אני מרגיש שיש בך איזו כמיהה למשהו אחר. שימקם אותך על דרך אחרת. את ביטאת את זה במילים. גם באתר, וגם במכתב שכתבת על ערב הריקודים של בתך. (ובטח את מכירה את הכמיהה הזו מעוד מקומות)
אבל, במקביל, אינך יכולה לוותר (ואינך צריכה, משום שזו דרך חיים מפעימה ומרטיטה מאין כמותה !) על הריגוש של חוויית הרגע. ודומני שחווייה זו הינה החיים האמיתיים באמת.
אמנם את מתהלכת גם עם אחריות לטווח ארוך יותר (פרנסת הבית וזהירות במה שאת עושה...ועוד המון...) אבל יודעת "לעוף על הרגע" וכל העולם שטמון בו.
שחף, נותר בי משהו נוסף מפגישתנו אצלך. מדוע איפשרת לנו להיות כ"כ הרבה זמן יחד? האם באמת רק משום שהיה לך לא נעים? וכי כיבדת אותי ואת מה שהיה ביננו עד אז? מדוע הזמנת אותי בשלב מאוחר לעלות איתך למעלה והראית לי במחשבך עוד תמונות וציורים?
הרי יש בך את היכולת לחתוך ולתקתק. למה "ביזבזת" עלי זמן? חישבי טוב, כי התשובה אינה רדודה.
בקיצור, שחף, קצרה יריעתי לתאר במילים את הגיוון והססגוניות שאת הותרת ומותירה בתוכי.
את אשה מרתקת ועצומה.
ומקווה שאת מצליחה/תצליחי להיות מעניינת, בלתי שגרתית, ומחוברת למה שחשוב לך, ובעיקר - תחושי איך החיים מעניקים לך את האדרנלין שאת כה זקוקה לו.
וגם מאחל, שתצליחי למצוא את האחד, שיאפשר לך להיות רוב מה שאת, ושאת תצליחי לאהוב אותו ממש, כי רגש האהבה העמוק, הינו הרגש הנעלה והעוצמתי, יותר מכל התאהבות וריגוש מקומי. הוא הריגוש העמוק והמתמשך ביותר שיש בעולם האנושי.
כותב את כל זה, כי עודך מהלכת עלי, חרף הליכתי בדרך אחרת, אל האוקיאנוס הגדול, אליו בעצם הולכים כולם.
חג אורים, שמח. "
