מרגיש לי כאילו שנים לא כתבתי כאן, מרגיש לי מוזר. התנתקתי, כל כך התנתקתי, הפסקתי לדבר, הפסקתי לצייר, הפסקתי כמעט לנשום, ובכל זאת הלכתי לעבודה ועשיתי עבודה טובה, המשכתי להיות אמא והייתי אמא יותר טובה וכאבתי כפי שאני יודעת, כפי שאני מכירה..
איבדתי אמון באנשים, לא הייתי זקוקה לתקשורת, לעיתים כשהילדים לא היו איתי והטלפון לא צלצל, אפילו לא בטעות, לא הוצאתי הגה, לפעמים גם 24 שעות,לבד מלדבר עם הכלב, וגם זה קרה רק בחודשים האחרונים מאז אימצתי אותו.
ואז הוא נכנס לחיי ויחד עימו נכנסו אנרגיות אחרות. ונלחמתי איתו, נאבקתי קשות, למרות שרצה להביא עמו המון טוב, למרות שביקש לתת לי זוגיות ואהבה, למרות שסימס לי אינספור אס אם אסים ביום, למרות שהתקשר כל מספר שעות, למרות שדיבר על העתיד ואולי בשל כך...
נפגשנו לאחר שבוע של שיחות נפש כנות ומרגשות, נפגשנו כשבפנים חשנו שמצאנו את הנפש התאומה, נפגשנו אך הפגישה הייתה מורכבת, קשה.. רבנו כמעט מהרגע הראשון.. לא הייתי בטוחה שמצא חן בעיניי, ובהמשך כשניסה לברר על הסודות האפלים שעדיין לא ידע אז – קרי תחום הבדס"מ, הרגשתי שאני מתפוצצת. בדס"מ גם כך נושא רגיש אצלי, כיום יש לי יחס מאוד אמביוולנטי כלפיו, והלחץ שהוא הפעיל ע"מ שאגלה לו במה המדובר, פשוט עשה לי רע. לא מוכנה היום לשאת שתלטנות המכוונת כלפיי. רציתי לשחרר בקצב שלי ובעצם באותו הערב לא רציתי לשחרר כלל, לא רציתי לשתף ונלחמתי על זכות השתיקה וזכות ההחלטה.
בסוף הערב, לאחר שכמעט כל משפט שהעלה, עורר אצלי סערה, ליווה אותי למכונית, נישק ארוכות אך אני לא ממש הייתי שם...
בכל זאת החלטתי לנסות להיפגש שוב. בין המפגש הראשון לשני היו לנו לא מעט שיחות ומצאנו את עצמנו שרויים במתח ובחוסר מנוחה. הוא שידר לי נכונות עצומה ורצון עז וכל זה הגיע עם אמירות גדולות לגבי הזוגיות שלנו והלחיץ אותי עוד יותר...
בפעם השניה שהגיע, לאחר הכנה מנטלית שערכנו שכללה תאום ציפיות,ע"מ שהמפגש יעלה יפה, הצליח לנו, אפשר לומר שהצליח לנו בגדול! היה ערב קסום עם ארוחה ויין והיה זיון שהותיר אותי בתחושת ריחוף והיה טוב ואפילו נפלא... אך הטוב לא נמשך זמן רב מדי וכבר למחרת בשיחות הטלפון חזר המתח...
בכל זאת בחרנו להמשיך, התעקשנו יש לומר, הבנו שלמרות המלחמות וההתנצחויות שלנו יש גם דברים יפים שאולי בסופו של דבר יגברו על האחרים...
חברים יקרים מהקהילה הזמינו אותי למסיבת יום העצמאות, הזמנתי אותו ונסעתי למרכז. למרות הציפייה לפגוש בו וללכת איתו, ציפייה שליוותה אותי במשך השבוע, ברגע האמת, בעת שהתארגנתי לנסיעה הרגשתי שהרצון שהיה בי נס והתפוגג, אולי בשל זיכרון השיחות הלא פשוטות בינינו, אולי בשל סיבות אחרות ובכל זאת החלטתי לנסוע מאחר ונראה היה לי לא הוגן לבטל ברגע האחרון תוכניות ליום העצמאות...
והגעתי,ונפגשנו, ונסענו, והייתה אחלה מסיבה, ורקדתי וצחקתי ושתיתי גם, והיה לי כיף בנשמה, אך כשהגענו אליו לא הייתי בעניין ובבוקר גם. ולא היה זיון אלוהי ולא היה זיון בכלל ולא היה כלום, פשוט כי לא יכולתי.. ובבוקר ביקשתי שיקח אותי לרכבת, ובדרך לרכבת נסענו לשתות קפה, ושוחחנו ופתחנו עד הסוף, והיה הרבה כעס והיה הרבה מתח ובפנים חשתי שנקעה נפשי מהסיטיואצייה הקשה הזו, ולבסוף לאחר שהוציא עלי את כעסו במילים חריפות והרגשתי שדי, שמספיק לי כבר מהמתח הבלתי נסבל הזה, הבין שהגיע הזמן לזוז לרכבת.
בדרך החליט לעצור בפארק בו הוא נוהג לרוץ כמעט כל יום, כדי להראות לי את מסלול הריצה. יצאתי בחוסר חשק מהמכונית כשבראש חשבתי "בשביל מה כל הקטע הזה...?" הלכנו, ראיתי עצים, ראיתי ירוק, ראיתי ציפורים ואפילו צב מים, וכעבור כמה דקות כשהיינו ישובים שוב במכונית וחזרנו לנסוע, הרגשתי אחרת. חשתי כאילו שיחררו את כל המתח שהיה עצור בי, חשתי כנראה כפי שמרגיש בלון שהתפוצץ באחת וללא התרעה, וכשהוא דיבר הרגשתי שהוא נעים לי ושיתפתי אותו בתחושותיי. וכשהגענו לרכבת והיינו אמורים להיפרד ב"שלום ולא להתראות", הסתערנו בנשיקות מוטרפות ולא הבנו איך ומה שם קרה, רק ידענו שאנחנו חייבים לחזור אליו הביתה ולהזדיין קשות. ובמהלך הנסיעה דיברנו בהתרגשות על הטוויסט שבעלילה שבדיעבד הסתבר לאחר מכן שלא היה טוויסט יחיד... והגענו אליו והיה זיון מהסרטים והרגשתי שאני מוכנה לתת לו את כולי, אפילו את התחת שלי, והוא זיין אותי ארוכות בזיון חייתי וקבענו את המפגש הבא בינינו.
אבל...
וכאן מגיע הטוויסט הנוסף...
בימים שלפני שוב לא הייתי בטוחה, לכן קבענו שיום לפני אסמס לו אם אני מגיעה.
יום לפני שהייתי אמורה להגיע, שאלתי את עצמי האם אני באמת רוצה ונפלה החלטה. סימסתי לו שאני חשה שלא מתאים לי להגיע והוא בתגובה שלח לי אס אם אס עם הוראה שלא ליצור עמו שום קשר. בנוסף ביטל את החברות שלנו בפייסבוק.
חושבת שעבר שבוע ואז בצהרי יום קיבלתי sms ובו הסביר שלא התכוון לפגוע בי... השבתי שאני מבינה את תחושותיו ושפעלתי כפי שפעלתי ע"מ להיות כנה עם עצמי ואיתו. ב sms שהגיע בהמשך כתב "ואם את במקרה בסביבה אשמח לקפה ידידותי ואולי גם לחבוט בך עוד קצת" ואני השבתי שנשמע לי לא רע לגמרי ובעצם גם הוא מוזמן אם הוא בסביבה... אחד הsms ים הבאים שלו דיבר על כך שהוויתור על הסקס המשובח שלנו הוא לכשעצמו שערורייה, ולאחר שהסכמתי איתו ללא עוררין כתב לי " ואני שואל את עצמי אם אהיה מוכן לעשות שוב את הדרך עד ... רק בשביל סקס מדהים" ועניתי "כשתדע את התשובה תודיע לי", בהמשך כשהיה ברור ששנינו מתים להיפגש, ביקש ממני לבקש ממנו לבוא, וכתגובה כתבתי לו "האם תאות לבוא לזיין אותי?" ... התגובה שלו כללה מספר תנאים שדיברו על כך שהוא מגיע ואנחנו לא מדברים, לא יושבים לקפה, לא אוכלים ארוחת ערב, אלא עולים להזדיין...
והיה זיון מרגש והייתה אורגזמה מטורפת, שלי ושלו, והיו אינסוף ליטופים נעימים, וישנו "כפיות", ובבוקר נפרדנו בחיבוק ענק...
וכשסימס אלי באותו יום בהמשך סימס מעט ובזהירות, וכשסימסתי אליו הייתי זהירה, ורק בסופו של יום התקשר... וגיששנו בזהירות, אבל מרגע שנסע הרגשתי אחרת וכעבור מספר שעות חשתי בכמיהה אמיתית ועכשיו חשה שאני רוצה, כל כך רוצה.... ואנחנו זהירים, פועלים במשנה זהירות, לא ממש רוצים טוויסט נוסף לעלילה... חושבים שככה טוב.. מדברים וכבר לא חשים מתח, לא חשים כעס, מדברים ורוצים, מדברים וחשים געגוע, מדברים וחשים צביטה. פתאום זה מרגיש אחרת, פתאום זה נפלא..
שנים שאני כמהה לזוגיות, שנים שאני מייחלת, אך מסתבר שנעשיתי קשה והיום כדי להגיע אליה אני זקוקה שיכילו את הקצב שלי, שיתנו לי זמן, זמן להתרגל, זמן להכיר, זמן לנשום ולהבין, זמן לרצות להיות שם ובטוחה שזה יכול להיות נפלא,
א ח ח ח ח , כמה נפלא לי עכשיו:-)
