בחודשים האחרונים צוחקת בקלות, צחוק שבא מן הבטן, צחוק של שמחה, צחוק של קלילות. שיחררתי את הרסן, ולמעט שעות העבודה המוטרפות, שהן משמונה בבוקר עד שבע לפחות, למעט אותן שעות, אני בחגיגה עם עצמי, וזה שונה, כל כך שונה ואחר מתקופות ארוכות בחיי, וזה מחייה אותי ועושה לי טוב, כל כך טוב..
לאחרונה מאז שחזרתי שוב למחוזות המוכרים והממכרים, מחוזות העולם ההזוי הזה והמופלא הזה, עולם השליטה, הטוב מתערבב באי שקט, בהיפר אקטיביות אפילו, בקשיי ריכוז, באובססיה סביב הנושא, ומתחילה להיות מוטרדת שמא הטוב הזה, המלווה בהתמכרות הזו, עשוי בסופו של דבר גם לפגוע.. שמה לב שזה מתחיל מהדברים הקטנים והלא חשובים, לדוגמא כשהכנתי לפני כשבוע צנצנת ענק של מלפפונים חמוצים, פעם ראשונה שלא יצאו ממש טעימים, מסתבר ששכחתי לשים שיני שום, והרי הכנת מלפפונים שכאלה מחייבת הכנסת שן שום על כל מספר מלפפונים, ואיך בכלל יכולתי לשכוח ? זה כאילו הכנתי קפה מבלי ששמתי בספל קפה.. וזה ממשיך בכך שאתמול גיליתי שהנסיעה המתוכננת שלי לברצלונה, תתרחש בעוד שבוע בדיוק ולא כפי שהרגיש לי בראש, היה לי נדמה שנוסעת רק בעוד כשבועיים, ומזל שהבן שלי בדק בלוח השנה והעיר אותי בזמן כדי להתחיל לעשות הכנות... וזה ממשיך לקרות פה וממשיך לקרות שם, וזה לוקח אותי למקומות של ריחוף וזה לוקח אותי למקומות של התנתקות.. לא מתקשרת עם חברים, עם חברות, שקועה בעולם שלי, בחלום שלי,בוחשת בבלוגים, בוחשת בתחושות, בוחשת בתוכי, משחררת חסמים, רוצה להרגיש, רוצה להיות...
מציגה עכשיו בתערוכת ציור חשובה, ואתמול, באירוע הפתיחה, פגשתי אמנים רבים, קיבלתי קומפלימנטים עצומים, ראיינו אותי לעיתון כלשהו, עוררתי הדים וזה כנראה מזל גדול, מאחר ואולי זה ידחוף אותי להמשיך לצייר ולצייר ולצייר, להמשיך במהות החיים העיקרית שלי ולא לשים את הכל בהשהיה כי שחף S חזרה לעולם השליטה.
איזונים קוראים לזה, כן, איזונים... איך מאזנים כנראה כבר שכחתי, איך מתרכזים בדברים נוספים, איך לא שוכחים, איך מתנהלים כשהתשוקות עומסות משקל יתר על הגוף, כשתהומות הנשייה מתמלאים ברטיבות קשה, כשהמוח הוזה מגעים קשים, כשהלב מרטיט שם בפנים... איך ביחד עם כל אלה מאזנים?
