כבר לא כאן כמעט בכלל, כבר לא בשום מקום בכלל, כבר לא. כבר לא מחפשת שום דבר, כבר לא זקוקה לכלום כמעט, כבר לא. מאושרת לי בחיי, חווה אושר עילאי וסיפוק אדיר מהעבודה שעושה, מעבר לכך כבר לא. לא נפגשת עם גברים, אפילו לא מדברת, לא מנסה, כבר לא... נמצאת בשליטה מלאה, שליטה מטורפת כמעט, החולשת על פני כל דקה ודקה ביום. קמה ב5:30 ועובדת כמעט ברצף עד שעות הערב, סחוטה באופן יום יומי אבל מאושרת, מאוד מאושרת. מרגישה חזקה מתמיד, מרגישה שווה, חווה כל רגע בחיים כמתנה אחת גדולה, וכן, כמעט ולא נמצאת כן בכלל, כמעט ולא נושמת, וכשנושמת הנשימות מלוות לא פעם בדפיקות לב מואצות בשל העומס ולחץ החיים, ובכל זאת – מאושרת כבר אמרתי?
וכשנכנסת לכאן, למקום שפעם היה עבורי בסיס מהותי, מרגישה לא שייכת, מרגישה אחרת, מרגישה שלא מתחברת. וקוראת את כל תענוגות החיים של נשלטות שותות שתן, מוצלפות עד אימה, מתפלשות בסחי, מוסרות נפשן בידי שולט אכזר מזן זה או אחר, לעיתים אדונן, ומרגישה שאני כבר לא...
אבל היום הרגשתי אחרת...
בשל אילוצים, נפגשנו באיחור של חודשים מיום ההולדת שלי כדי לחגוג אותו בגדול. נפגשנו אני והונילי שלי הנשוי, זה שמלווה אותי כבר שנים. הפעם לקח יום חופש מהעבודה ובא לפרגן לי בשמו ובשמה של זוגתו.
מלון נושק לים, חדר יפיפה, ארוחת בוקר מפנקת, אני והוא. עישנו, השתחררתי, רקדתי אל מולו, ביקשתי שיצלם אותי, שוב רקדתי ואחר כך הזדיינו. שעות של זיון בלתי נגמר, ובעיקר של זיון אנאלי ללא סוף. מצויד היטב הונילי שלי ובכל זאת פתאום גם זה לא הספיק. לא הספיק לי שזיין לי את התחת בעוצמות מטורפות, לא הספיק לי... לא ריגש אותי כשחזר על דבריי ואמר שאני כלבה וזונה שמקבלת בתחת, גם לא ריגש אותי כשניסה להצליף עם חגורה ולאחר מכן להספינק בכף ידו, לא ריגש אותי. רציתי להרגיש כלבה אמיתית ולא הרגשתי, רציתי להרגיש את העוצמה שלו ולא הרגשתי, הרגשתי משחק, משחק שקוף, הרגשתי שמאולץ לי, מאולץ לי כל כך..
תמונות רצו לי בראש, תמונות מההוא שידע לקחת אותי, כי היה בדמו ונפשו גבר אלפא אמיתי, וכשלקח אותי היו בו עוצמות מטורפות, כשנישק אותי בלע אותי, וכשזיין אותי, בעל אותי תוך כדי כך שהחגורה מלופפת סביב צווארי וידעתי שהוא המכתיב, שעל פיו ישק דבר. דמיינתי את הקול שלו מדבר אלי, רציתי לחוש קצת ממה שידע לתת לי מבלי שהתאמץ, אך לא, זה לא היה שם..
מסתבר שעדיין זקוקה כל כך למיניות בדסמית אמיתית,כן כן, לא יכולה להתכחש, עדיין זקוקה לריגוש הממכר והמפתה כל כך, ולמרות שכבר לא כאן כמעט בכלל עדיין רוצה...
