שקיפויות

לאחרונה חשה ממש מפורקת,
לצערי לא מסשנים קשים,
לא מהילולות, לא מבילויים,
מפורקת מהעבודה הקשה,
מעומס החיים.

לא ממוטטת,
עדיין בשליטה,
מצליחה, כן, בכל זאת תמיד מצליחה,
אך עייפה, כל כך עייפה!!!
דומה שיש לי סשן עבודה מתמשך
סשן שבו אני רק במקום ההוא,
במקום הכואב, הקשה.
סשן שבו העיניים נאבקות בשינה,
סשן איום, ללא תקנה.

לא פשוטים הם חיי ההשרדות של גרושה,
לא פשוטים, אך לרגע אין בי חרטה,
כה מאושרת להיות חופשייה.

וכל כך יודעת למצות.

נסעתי לקראת סוף השבוע ליפו
ברכבת
ישבתי בינות חיילים צעירים,
חיילות צעירות ויפות,
נסעתי ויכולתי לשקוע במחשבות,
ויכולתי לעצום את עיני ולגנוב דקות מתוקות של שינה,
ויכולתי פשוט לחוות יציאה מהשגרה.

כך נסעתי לי מאושרת.

לא צריכה לעבוד אחר הצהריים,
לא צריכה להגיש ארוחת ערב לילדים,
לא צריכה להדיח כלים,
לא צריכה להיות שם בשביל,
נוסעת לי סתם כך - ע"מ להכיל,
להכיל אותי במציאות אחרת,
ולהפגש סוף סוף שוב עם נועה חברתי,
לחגוג לה את יום ההולדת.

הנסיעה חלפה כה מהר,
ואני כה מאושרת.
נושמת
חופשייה
רק עם עצמי

נפגשנו בחיבוקים וישבנו בקפה באבן גבירול
לוגמות, נוגסות, ובולעות אחת את השנייה במבטינו -
איזו חברות נפש - כה מאושרת ושלמה איתה.

אחר כך נסענו ליפו, באוטובוס.
התארחנו בביתו של ידיד נפש.

שתינו לחיים
השתחררתי -
לגמרי.
ביקשתי שיצלם אותי
תמונות בעירום.
מתכננת תערוכה גדולה בתל אביב,
בחגי תשרי של השנה הבאה,
תערוכה שתקרא כנראה "עונג אשה".
לאחרונה מציירת נשים בעונגן,
החלטתי לצייר גם אותי - סידרה של self portrait,
מאושרת...

קליק ועוד קליק ועוד אחד
פלש רודף פלש
ואני מתמכרת,
מתכופפת,
מפסקת,
מאוננת,
פרועה וצוחקת,
חשה בפרפרי ריגוש המרפרפים בי,
חשה בגלי התלהבות,
חשה בעוצמת ההנאה,
אף פעם לא שערתי לעצמי שאהנה להצטלם כך במערומי.
אוהבת,
רוצה עוד,
וממשיכים,
תמונה ועוד אחת,
ועוד...

ואחר כך הלכנו לדנג'ן,
נפלנו על ערב עבדים,
אך מה זה בעצם משנה..
שלוש שעות של ריקוד מושחת,
שלוש שעות בהן חשתי שאני מזדיינת על הבמה,
שלוש שעות רוקדת לבד,
גופי מתפתל,
הישבן מתנועע,
תנועות עגולות,
מפתות, מתגרות,
תנועות זנותיות,
תנועות...

רוצה לזעוק את תאוותי,
גופי לא מפסיק להתנועע...

ולמחרת - חזרה למציאות.
על הבוקר, מהר,
תופסת רכבת לצפון וטסה,
כשבדרך מקבלת 10 טלפונים מהילדה,
"נו אמא, מתי את כבר באה?"

עצוב,
עזבתי את יפו מבלי להספיק לחרוש ולחוש את שוק הפשפשים,
מבלי להריח את ריחותיה המשכרים,
אך אחזור במהרה להשלים - חייבת.

הו, קשים הם חייה של גרושה - שפחה!!!