שקיפויות

פותחת חלון ותרה אחר אותם השמים
שמים שפעם היו שזורים בתכלת של תקווה ובוהק של חסד.
אין זכר לאותו הרקיע
שמים אחרים נמתחים מעל ראשי
פעם יכולתי לטבוע בצלילותם ועכשיו העכירות מילאה אותם, והסחי החל גולש מהם כקצפו של אותו ביב שנסתם ועלה על גדותיו.

פרץ היגון הקדרות והשחור מלאו את שמי בעבים שוטים.
שמי שהיתה בם את אותה הקלילות של שמלת הקיץ הדקה
התערטלו ועטו באחת, אריג מהוהה ומחוספס, שניצי חוטים גסים מסתרחים ממנו.

ענני זימה מגויידים נערכים שוב לקרב, רוחות קרב מקבצות לוחמים עזי מצח
עדת שולטים ניצבת לה מולי, ששה אלי קרב.
אות המלחמה ניתן והם סוערים וגואשים פנימה
תהומות וגאיות של כאב מפנים מקום לרוח של תקווה
יודעת שאוכל להם, הולכת להשיב את שמי הכלואים
הולכת להצילם מהשבי.

תצליפו בי חזק - לא נשברת
תסטרו, תזיינו, תחנקו,
תשפילו, תאוננו אותי
אוהבת!
אך תנו לי גם את שמי האבודים
החזירו לי את השקט
דאגו גם לרגיעה
הושיטו יד ללטיפה
נשקוני בחום
תאהבוני
תנו לסדר לחזור אל קיני
תנו לי מנוחת נפש