שוב שבת, ובשבתות, שמתי לב, הכאב מתחדד עוד יותר
בשבתות הוא פוער מנהרה לליבי, ואת גרוני הוא לופת עד כי נשנקת
הוא מגיח כשולט מיומן וחד משמעי, שהחליט לא מכבר להשתמש בי.
אני הקורבן לכל מעלליו
והוא משפיל ואינו מרומם והוא צולב וגורם לנפשי לדמם
והוא מסוג השולטים הסאדיסטיים ביותר שיש
אצלו אין גבולות, הוא הקובע
ולמרות האקסטרימיות והטרוף שבו - משתפת פעולה
אני שלו - כל כך שלו...
שפחתו החרופה והנרצעת
ובשבתות הכל נעשה קשה, הרבה יותר קשה
התעללות בלתי פוסקת
כאותם צירי לידה מכווצים
ציר רודף ציר
משוועת להרפייה
אך היא נחבאת וממאנת לשתף עימי פעולה
ואני ביגוני העמוק שוקעת, טובעת
וכאותה חיפושית שהתהפכה בטעות על גבה
מנסה להזיז רגליים, משתדלת, נאבקת להתהפך חזרה
אך יודעת שללא עזרת חבריה - היא אבודה
כה אבודה!!!
שוב שבת לא קלה
שבת של כאב מפצח ואכזר
שבת של לבד
כל כך הרבה לבד
ואני רציתי -ביחד
עומסת בנפשי סל גדוש במתנות
מתנות נפשי וגופי
מתנות יפות, אמיתיות
מתנות יתומות...
לפני 17 שנים. 13 בינואר 2007 בשעה 21:47