שקיפויות

צעד קדימה

שני צעדים אחורנית

אתה מנסה ללמוד אותי

גם אני מנסה ללמוד

מנסה ללמוד אותי בתוך הסיטיואציה

מנסה ללמוד גם אותך

בהתבוננות

במגע

בכאב שאתה מעניק לי

בדרך בה אתה בוחר לקחת אותי בפעם הראשונה

בדרך בה אתה רוצה שאתפשט אל מולך

בדרך בה אתה מדבר אלי

היום דרך קצרה

מחר ארוכה

ובשלב מסויים אתה עוצר את הכל ומסביר לי, מסביר לי שחייב להבין אם היבבות שלי באות ממקום של חיבור טוב עם הכאב, או שבאות לספר סיפור אחר. ובהמשך, כשאני פחות בהירה לך, אתה לוקח אותי לסיור מודרך בדמיון, ואני צוללת לשם לגמרי, ותוך כדי שאני מאוננת את עצמי וחובקת את הרגל שלך, אתה לוקח אותי למקומות הכי קשים, הכי פסיכים, כשלפני כן כבר ירקת בתוכי לא מעט, נתת לי להבין לגמרי את המקום שלי. וכשאתה לוקח אותי למסע ההוא המוח שלי עף, ועם כל מילה שלך אני נעשית יותר ויותר כלבה, יותר ויותר נמוכה, יותר ויותר נעלמת, יותר ויותר קרובה לשחרר, ועם כל מילה שלך אני יותר ויותר מיבבת, מיבבת יבבות קולניות קשות, ובשלב מסויים אתה מתאר איך אתה מביא את החברים שלך, ואני הופכת להם כלבה שרותית, ושם יש ערבוב בין פחד נורא שתוקף אותי, בין רתיעה אמיתית, לבין המוח המעוות שלי שמחרמן לי את הכוס ומעיף אותי בשאגות לתקרה.

ובהמשך המון שקט, ואפילו חושבת שנרדמת, צמודה לרגל שלך, לא זזה.

ובהמשך פתאום אתה מתחיל לדרוש, תחילה עם כף הרגל שנכנסת לתוכי ומערערת את שלוותי, בהמשך דוחף לי את הזין לפה ואומר לי לקחת ולינוק... ואני משתדלת עבורך, למרות שמתקשה להכנס לאותה פאזה, ורואה שעושה לך טוב, אז מתכווננת אפילו יותר, ואני יונקת אותו, ושוב, ושוב, ושוב, עד הטעם הבא... ואני כבר טעמתי אותו ולא מבינה... ובהמשך מבקשת רשות להתפנות, חושבת שגם אתה רוצה, אך אתה מבטל את דבריי, אומר שלדעתך אתה כבר לא ממש צריך... ואני חוזרת ושוב יונקת אותו, ושוב אותו טעם מוזר, ושוב....ובהמשך אני שותה אותו, עוד ועוד ועוד, ובהמשך גומעת אותו, ואתה לא מפסיק להגיד לי כמה אני כלבה נהדרת וטובה, ורק כשמוציאה אותו מהפה שלי, אתה מספר לי שהשתנת בתוכי, ואני למרות שנותיי - כלבה נאיבית, לא הבנתי, מעולם לא הייתי שם קודם.

ואני כולי חיוך אחד ענק..

חבל לי קצת לקלקל את החיוך שהתגנב אולי וקבע חזקה בפנים שלכם, אבל בהמשך שעתיים התפתלתי מכאבי בטן פסיכים, עד שהצלחתי לישון..

והיו עוד הרבה דברים.. אבל מה שחשוב באמת הוא איך משמרים את הריקוד הזה, איך מצליחים לקחת צעד קדימה, שני צעדים אחורנית וליצור את החיבור הזה, שבלעדיו לא יהיה.

יום חדש,

עדיין מרגישה את הטעם, למרות הקפה, למרות הוופלים, למרות...