שקיפויות

פותחת דלת לכמיהה
כמיהה שזרעת בי ממרחקים
כמיהה שנבטה בחלל ליבי עוד בטרם פגשתיך
וכבר החלה להצמיח שורשים פתלתלים

חשתי אותך כבר אז
ידעתי

ובכל זאת ביקשתי: "דבר איתי כשתבוא"
"תן לי להכיר, לחוש, לדעת..."
השבת: "יהיה בסדר, אל תהיי מתוחה"

מפגש ראשון
דלת ביתי נפתחת באחת ונקישות איין
גם המילים נאלמו דום
נכלאו מאחורי כלונסאות, במרתפי הלב המוצנעים,
לופפו בחבלים עבותים ונותרו חסרות ישע.
נכנסת במלוא גודלך,
לפתת אותי בכוח זרועותיך,
הצמדת אותי אל הדלת,
שרבבת לשון תובענית וחצופה לחלל פי,
נישקת, נשכת,
ידיך הדפו, מיששו, לשו,
אצבעותיך מעכו וצבטו את פטמותי,
רגלי פושקו, אצבעות חדרו פנימה והחלו נוברות, מזיינות,
הזוייה בריגוש מיתמר, מחורמנת, מיוחמת, כמהה..

דקה אחר כך – מובלת על ידך
החצאית מופשלת
האצבעות חודרות שוב למעמקים
ואלו אני לומדת אותך
לומדת את הכלי הנפלא שלך

מזיין אותי על הכסא
על השולחן
ללא אזהרה
ריח של שיער שרוף שורה סביב,
כנראה שמספר שערות מראשי נפלו קורבן ללהבת אחד הנרות,
ובשוכבי על השולחן מנסה באופן פתטי, תוך כדי זיון, לנשוף בם ולכבותם.

ואחר כך במיטה
מסלול טירונות אמיתי
רכיבה בלתי פוסקת,
ירכיים שמשוועות להרפייה,
פה שעובד שעות נוספות,
גם ויברטור מצטרף למסע העונג.
צווארי לפות בכף ידך,
נשימותי שייכות לך..

לקחת אותי למחוזות משכרים,
משכת את עונגי, עוד ועוד ועוד...

וכשגמרתי -

בבת אחת כאילו התנגנו והתרסקו בי מאות פעמוני קריסטל שקופים.
צווחות העונג שהפיקו מיתרי גרוני, איימו לקרוע ולשסע את חלל האוויר
והחרידו את הסביבה.
איבדתי כליל את השליטה על גופי.
ואחרי אותן זעקות באו הרעידות
גופי פרכס עוד ועוד ועוד עד שלא זע עוד

פתחתי דלת לכמיהה
לא טעיתי

כמהה לפעם הבאה איתך...