שקיפויות

נזכרת בפעם האחרונה שהיית
העונג היה הכאב

והזנת אותי בכאב כה חזק,
כאב יוקד, כאב קורע ומפרק
שמורות עיניים חסומות לאור
פרקי ידיים לפותים בחבלים
רגליים פשוקות קשורות גם הן
תחילה מחוברת לשולחן המטבח הגדול,
זה שרגיל אלי ויודע לחוש אותי בכאבי ועונגי
מכיר את הכוס שלי, שמיצי תאוותו ניגרו עליו
לא פעם, לאחר אוננות על פינותיו,
מכיר את קימורי ירכי, את שדי,
מכיר את הזונה.
לאחר מחשבה מועברת לשולחן הקטן
זה שקומתו שפופה
שולחן שהפך באחת להיות כה חביב עליך.

הצלפות חגורה קשות
ואין הפסקות
הצלפות במקל אכזר לא מוגדר
שחרור צרחה כמעט אחרי כל הנחתה
ספירה בקול על פי הנחייתך
סופרת וסופרת וצורחת וסופרת
ולא נגמר...
אולי אתה בודק היום עד הסוף את הסף שלי

משוועת להפוגה, לרגע של חסד
וכשהלז אינו מגיע,
בצעד של ייאוש נעמדת עם השולחן אליו אזוקה
כן, יכולה עכשיו לרקוד עמו טנגו,
ואולי ולס ואולי צ'ה צ'ה צ'ה
הוא קר ונוקשה כמעט כמוך
אך קולך המצווה אינו מותיר לי הפוגה שכזו
ואני נכנעת ומורדת עם בן זוגי החדש
שוב אל הרצפה
ואתה מכריז כי מעתה יהיה זה שולחן הספיגה,
אלא שבפעם הבאה יעבור מקצה שיפורים
ויהיה גם הוא אזוק לרצפה
כך להבנתי תוכל לשלוט בשנינו.

ההצלפות נמשכות, זרועך השרירית אינה מרפה
ואני איני עוצרת את הסשן, איני בוכה,
רק שחרור הצרחות אינו קופא על שמריו
ומקל את יכולת הספיגה.

בסשן ההוא אורגזמה לא היתה
הכאב היה העונג
והעונג – אתה
תמיד טענת "הכל את יכולה"
ואכן קיבלת הוכחה
יכולה לספוג הכל עבורך

הכאב הוא העונג – העונג אתה