אחרי פוסטים מדיפים כאב ומועקה
אחרי ימים אחוזי תזזית וחוסר רגיעה
אחרי תגובות רבות אלי גם באופן פרטי
אחרי ימים של שיחות שלי עם עצמי
חשה תזוזה שם בפנים
ומסוגלת להעביר להילוך שני ושלישי
ויודעת שגם החמישי לא יאחר לבוא.
שבת נפלאה עברה עלי היום
ודווקא שבת עם הילדים
לא נסענו
ולא טיילנו
ולא אטרקציות פה או שם
ולא חברים
אבל הייתה שבת של המון ביחד ורגעים נוגעים אמיתיים
והרגשתי אותם
את הילדים שלי
אחרי כל כך הרבה זמן
והייתי עבורם ממש
כמו גם עבורי
ועכשיו מחייכת אל עצמי.
בשש בבוקר קמתי, כדי להסיע את בני הבכור לחבר,
עמו נסע לצפות במרוץ מכוניות.
כעבור שעה קלה – כבר בבית חזרה
הילדים עוד ישנים ויש זמן לעשות המווון דברים
מקבעת את שלט הטלביזיה בערוץ להיטים לועזיים קצביים
פורשת מזרון דק שמתקשה לזהות אותי לאחר חודשים
פושטת טרנינג ונשארת עם חוטיני וגופיית בטן
נעמדת מול המראה ומתחילה לנוע בקצב המוסיקה.
מותחת את גופי עד הקצה בניעות קצרות
מפשקת רגלי ומבצעת כפיפות
עומדת על ארבע, לשם שינוי הפעם – לביצוע תרגילים
גם על הבטן, האגן והירכיים לא פוסחת
ולמרות כאב המתיחות יש גם נחת
סוף סוף...
בהמשך – המון ביחד עם הילדים,
אך גם המון ביחד עם עצמי באינטימיות שלי
יודעת שהכל בידיים שלי
מחליטה לחיות את החיים
להיות שם עבורי.
מטווה לעצמי דרכי פעולה אופרטיביות ישימות
בוחרת, כותבת 3 מטרות לא סבוכות,
כאלו שאוכל לעמוד בהן ללא תרוצים.
לעת חשכה יוצאת למסלול הליכה עם הבת
ובהמשך, בשיחה אל תוך הלילה עם ידיד,
מוצאת את עצמי מייעצת לו, איך לעשות לעצמו
למען יראה את החיים במשקפיים ורודים
וידע לחיות בשלום
גם עם עצמו ב"לבד"
ה"לבד" שלי עומד להשתנות
לפני 17 שנים. 7 באפריל 2007 בשעה 21:54
