שקיפויות

ערבוביית מילים דוחקות בי מצחקות
מנסות לחדור, לקחת חזקה
משתלחות, בועטות, נאבקות, משרבבות גופן

זונות

ו.. הופ – הן חודרות
הן בפנים
כולן

ואין שער ומחסום לא קיים
קליפת המוח אינה בוררת אינה מסננת
גופי מכין עצמו נפער לקראתן
ואת הלמות הלב אפשר לשמוע עד סוף העולם

עומדת מדיחה כלים ובראש הצפה
מקלט הטלביזיה משדר פרסומות נוטפות מילים
אלה מתגלגלות באוויר
ובגלי ריקוד קופצני ומושחת חודרות פנימה

וכל מילה אלף פנים לה
וכל מילה
גדלה
וגדלה
וגדלה
ומתעוותת
ומסולפת
עד למיימדים שגם לגוף קשה להכילה.

וללא משים מילה מתנגשת במילה
וללא משים ההצפה גדלה

ק ש ה...


שבת בבוקר
שבת בלי ילדים
עומדת ומנסה לראות דברים ברורים
אך זרנוק המים השתחרר לא מכבר
וכנחש צפע
הוא מעוות גופו,
מתפתל סביבי
גוחן מעל קורבנו
ויורה נהר מילים קרות מרטשות
ואלה ממשיכות לחרוש ולבטוש
ואת מוחי לגדוש
ולליבי אינן נותנות מנוח.

נלחמת בהן במורדות
מנסה לארגן, לאפיין, לשיים, למיין
למצוא לכל מילה את המגירה
המתאימה בדיוק עבורה.

ערמות ערמות מסדרת אותן
ויש בהן: יפות, כעורות, מעודנות, בהמיות, רזות , שמנות

את הערמה הבינונית, בה מילות מציאות מציקנית
דוחפת למגירה האמצעית
את זו הקטנה, המכילה מילות עדנה
מסדרת במגירה העליונה
ואת הערמה הענקית של מילות הרגש והכאב
דוחסת למגירה השלישית הממאנת להסגר
ולמרות מלחמה עיקשת,
גולשות ממנה חלק מהמילים ומתפזרות על הרצפה סביב

הולכת אחריהן, מנסה לתופסן, אך הן חמקמקות ופוגעות במיוחד.
במאמץ אחרון מתכופפת ולוכדת אותן אחת לאחת
אוחזת חזק, לא מרפה, בעוד היד השנייה הופכת, מנסה לאתר -
קופסת הסגר.
סוף סוף, קופסה הרמטית נמצאה,
פותחת, דוחסת וסוגרת בשביב שנייה

זהו..
נדמה לי..
לפחות עד הפעם הבאה...

אט אט מפלס המיים יורד

מצליחה לקחת נשימה