Paradise Lost -אהבה בדסמית

It is not a word spoken,
Few words are said;
Nor even a look of the eyes
Nor a bend of the head,

But only a hush of the heart
That has too much to keep,
Only memories waking
That sleep so light a sleep

שתי כוסות יין אדום על השולחן בפינה החשוכה ועיניים רציניות.
אהובי הבדסמי.
הבטחתי להיפגש איתך ונפגשתי.
ידך נשלחה אל ידי והחזיקה אותה.
"את בסדר?" מבעד למילים רק אתה יודע.
"פגעת בי" אמרת לי.

הייתי חייבת לברר לעצמי.
לפני שאחליט אני חייבת לברר.

"שכחת כל מה שעשיתי עבורך" אמרת ואני שתקתי.
"את לא יודעת מה טוב עבורך" אמרת ואני שתקתי.

כמעט בלחש בכמה מילים הנחת את קצה החוט של פקעת חוטי הארגמן.
הפקעת של אריאדנה שכמעט רק אתה ואני יודעים עליה.
כשדיברת היא הונחה שוב לפני.
על השולחן בצבע הארגמן שבה.
רק אתה ואני יודעים מה משמעותה לגבי.

אהובי הבדסמי,
הרגשתי שעשית בה שימוש וכעסתי.
לא רציתי לראותה שנית.
"את לא מבינה" אמרת "אינך יכולה לברוח מעצמך."
"אני מכיר אותך מבעד לכל המילים." אמרת וכעסתי.
ביקשתי לעזוב. "אצלצל כשארצה לדבר שוב" אמרתי.
ליווית אותי ושאלת מתי אצלצל.

העצב אין לו סוף,
לאושר יש ויש.
אושר הוא נוצה קלה ברוח
שרגע מעופפת באויר -
על כנף הרוח,
נשאת עד שתנוח,
קלים חייה וקצרים כמו שיר.

צדקת, אהובי הבדסמי.
הפוסט הזה הוא עבורך. אני מצטערת על מה שאמרתי.

העצב אין לו סוף,
לאושר יש ויש.
אושר הוא כמו אגל טל בדשא,
שקוף ומתנוצץ באור חמה.
זוהר בדשא,
בכל צבעי הקשת,