צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Paradise Lost -אהבה בדסמית

שם ידעתי חמדה שלא הייתה כמוה,
והזמן ההוא היה יום השביעי בשבת
וכל בדי אילנות היו מתעצמים לגבוה.
והאור הלך מסביב שוטף כנהר לנבוע
וגלגל העין את גלגל החמה חמד.
אז ידעתי חמדה שלא הייתה כמוה.

סיפור אהבה בדסמית וסיפור של הרהורים ולבטים.
לפני 17 שנים. 20 בספטמבר 2006 בשעה 10:51

היסוסים, החלטה וחרטות על ההחלטה, החלטה אחרת ורמזים אבל כנראה שמשהו אחר נועד להיות בשנה החדשה.

הייתה משיכה למתיקות ולצוף.
היה פחד רגעי מהמעוף השלם.
אח"כ התחרטתי והיה רצון לנסות אבל היו דברים שנותרו ללא מענה.

המילים של משוררת אהובה עלי.
אני זוכרת את המתיקות ההיא אבל שדה הפרחים רחוק ממני.

My soul lives in my body's house,
And you have both the house and her --
But sometimes she is less your own
Than a wild, gay adventurer;
A restless and an eager wraith,
How can I tell what she will do --
Oh, I am sure of my body's faith,
But what if my soul broke faith with you?

שנה חדשה וחיכיתי לכמה צלצולי טלפון...
השארתי את הבחירה..

האקס שלי, אהובי הבדסמי, צלצלת וריגשת אותי בדבריך.
השיר הזה הוא לך.
Make me fly with you

I am not yours, not lost in you
Not lost, although I long to be
Lost as a candle lit at noon,
Lost as a snowflake in the sea.

You love me, and I find you still
A spirit beautiful and bright,
Yet I am I, who long to be
Lost as a light is lost in light.

Oh plunge me deep in love -- put out
My senses, leave me deaf and blind,
Swept by the tempest of your love,
A taper in a rushing wind.

שנה חדשה וטובה יותר. הלוואי..

לפני 17 שנים. 18 בספטמבר 2006 בשעה 16:15

לא מבינה את הגעגועים..
לא היו הרבה דברים..
אבל המתיקות ההיא החכמה.
הצוף משדה הפרחים שזהר בחמה..
המתיקות ההיא כל כך חסרה..

אולי..

עברו כמה ימים
חשבתי על דברים..
המתיקות ההיא החכמה
שזהרה כמו שדה פרחים בחמה..
אותו הצוף אותו החום
גרמו לי לרצות לנסוע באדום,
לגעת פיזית בדברים,
הם לא נראים כל כך מסוכנים..
לא מבינה את הגעגועים..
הם מציקים לי כמו בחלום..
הם חסרים לי היום יותר משלשום..

Sometimes I wonder where I've been
Who I am, do I fit in
Make belivin' is hard alone
Out here on my own
We're always provin' who we are
Always reachin' for that risin' star
To guide me far and shine me home,
Out here on my own.

When I'm down and feelin' blue
I close my eyes so I can be with you
Oh baby, be strong for me,
Baby, belong to me
Help me through, help me need you.

Until the morning sun appears
Making light of all my fears,
I dry the tears I've never shown
Out here on my own.

When I'm down and feelin' blue
I close my eyes so I can be with you
Oh baby, be strong for me,
Baby, belong to me
Help me through, help me need you.

Sometimes I wonder where I've been
Who I am, do I fit in.
I may not win but I can't be strong,
Out here on my own
Out here on my own, on my own.

You probably don't guess I miss you
You surely don't understand it's about you



לפני 17 שנים. 17 בספטמבר 2006 בשעה 10:41

אהבות שיכולות להיות מזכירות לי אהבות שהיו ושירים שאני אוהבת.

במצב רוח עגמומי ועם קצת געגועים אני נזכרת במישהו שאוהב שירה ובשיר אהוב עלי.

It was many and many a year ago,
In a kingdom by the sea,
That a maiden there lived whom you may know
By the name of Annabel Lee;
And this maiden she lived with no other thought
Than to love and be loved by me.

I was a child and she was a child,
In this kingdom by the sea;
But we loved with a love that was more than love-
I and my Annabel Lee;
With a love that the winged seraphs of heaven
Coveted her and me.

And this was the reason that, long ago,
In this kingdom by the sea,
A wind blew out of a cloud, chilling
My beautiful Annabel Lee;
So that her highborn kinsman came
And bore her away from me,
To shut her up in a sepulchre
In this kingdom by the sea.


The angels, not half so happy in heaven,
Went envying her and me-
Yes!- that was the reason (as all men know,
In this kingdom by the sea)
That the wind came out of the cloud by night,
Chilling and killing my Annabel Lee.

But our love it was stronger by far than the love
Of those who were older than we-
Of many far wiser than we-
And neither the angels in heaven above,
Nor the demons down under the sea,
Can ever dissever my soul from the soul
Of the beautiful Annabel Lee.

For the moon never beams without bringing me dreams
Of the beautiful Annabel Lee;
And the stars never rise but I feel the bright eyes
Of the beautiful Annabel Lee;
And so, all the night-tide, I lie down by the side
Of my darling- my darling- my life and my bride,
In the sepulchre there by the sea,
In her tomb by the sounding sea.



לפני 17 שנים. 15 בספטמבר 2006 בשעה 20:45

היום הרגיל שלי למסיבת יום שישי ואין לי רצון ללכת.
תחושה מרירה של החמצה שכולה באשמתי.
חיבבתי אותו יותר ממה שהוא מנחש אבל כשהוא אמר לי להחליט-סירבתי.
לא היה לי אומץ....
ידעתי שאני רוצה ולא היה לי אומץ..
הוא בטוח שלא רציתי...
הרגשתי שאני חייבת להחליט ולא יכולתי.

ואני רציתי לראות אותך היום
ואני רציתי לנסוע באדום.
יש לי תמיד חולשה למן דברים
כאלה, מסוכנים.

ואני ראיתי אותך רוקדת בחלום
ואני בכיתי כשהתעוררתי לאור יום.
יש לי תמיד חולשה למן דברים
כאלה, מסוכנים.

אילו רק לא הרגשתי שאני חייבת להחליט...

לפני 17 שנים. 15 בספטמבר 2006 בשעה 12:51

שבוע מתיש בעבודה ותמיד אני קצת grumpy כשאני עייפה.
לא מרגישים..
אני מחייכת כרגיל ומדברת כרגיל אבל כשדברים לא מסתדרים כמו שאני רוצה...
נראה שבזמן האחרון זה תכוף יותר..
כשהאקס הזכיר בפגישה כמה דברים שלא אהבתי לשמוע עניתי בחריפות ואח"כ הצטערתי..
האקס כבר מכיר אותי וסלח לי...

הפעם נראה לי שפגעתי במישהו שחיבבתי מאוד וחשבתי שאוכל להכיר יותר...
כשדיברנו אח"כ היה לו קול קר ומרוחק והרגשתי שהוא כעס..
אני לא יודעת אם הוא עדיין כועס..עצוב לי..

Sorry Seems To Be The Hardest Word
מצטערת אם אמרתי משו שלא הייתי צריכה לומר...

אני יודעת שאתה קורא בכלוב אבל אני חושבת שאתה כועס מכדי להיכנס לבלוג שלי...
כזאת אני:
דעתנית אבל עם כמה חלומות ומגדלים פורחים באוויר ועם הרצון שדברים יסתדרו בדיוק כפי שאני רוצה..
הפעם טעיתי..ממש מצטערת..
מרגישה קצת כמו השיר האהוב עלי..

Rows and flows of angel hair
And ice cream castles in the air
And feather canyons everywhere
I've looked at cloud that way

But now they only block the sun
They rain and snow on everyone
So many things I would have done
But clouds got in my way
I've looked at clouds from both sides now

From up and down, and still somehow
It's cloud illusions I recall
I really don't know clouds at all

Moons and Junes and Feriss wheels
The dizzy dancing way you feel
As ev'ry fairy tale comes real
I've looked at love that way

But now it's just another show
You leave 'em laughing when you go
And if you care, don't let them know
Don't give yourself away

I've looked at love from both sides now
From give and take, and still somehow
It's love's illusions I recall
I really don't know love at all

Tears and fears and feeling proud
To say "I love you" right out loud
Dreams and schemes and circus crowds
I've looked at life that way

But now old friends are acting strange
They shake their heads, they say I've changed
Well something's lost, but something's gained
In living every day

I've looked at life from both sides now
From win and lose and still somehow
It's life's illusions I recall
I really don't know life at all
I've looked at life from both sides now
From up and down, and still somehow
It's life's illusions I recall
I really don't know life at all


Really, Really Sorry
אתה יודע שהכוונה אליך..

לפני 17 שנים. 10 בספטמבר 2006 בשעה 0:27

הידיד הטוב נמצא כשצריך אותו.
כשמצלצלים הוא מגיע מיד, בלי לשאול הרבה שאלות.

הוא מוכן לבוא לסיבוב בעיר או לאחה"צ על חוף הים.
הידיד הטוב שלי מזכיר לי הלילה את השיר הנפלא של קרול קינג.

When you're down and troubled and you need some love and care,
and nothing, nothing is going right,
close your eyes and think of me and soon I will be there
to brighten up even your darkest night.

You just call out my name, and you know wherever I am,
I'll come running to see you again.
Winter, spring, summer, or fall, all you have to do is call
and I'll be there
You've got a friend.

If the sky above you grows dark and full of clouds,
And that old north wind schould begin to blow,
Keep your head together and call my name out loud.
Soon you'll hear me knockin' at your door.

You just call out my name, and you know wherever I am,
I'll come running to see you again.
Winter, spring, summer, or fall, all you have to do is call
and I'll be there, yes, I will.
Now ain't it good to know that you've got a
friend
when people can be so cold. They'll hurt you, yes, and desert you.
And, take your soul if you let them.
Oh, but don't you let them.

You just call out my name, and you know wherever I am,
I'll come running to see you again.
Winter, spring, summer, or fall, all you have to do is call
and I'll be there, yes, I will.

You've got a friend.
You've got a friend.
Ain't it good to know you've got a friend?

לפני 17 שנים. 8 בספטמבר 2006 בשעה 17:16

It is not a word spoken,
Few words are said;
Nor even a look of the eyes
Nor a bend of the head,

But only a hush of the heart
That has too much to keep,
Only memories waking
That sleep so light a sleep

שתי כוסות יין אדום על השולחן בפינה החשוכה ועיניים רציניות.
אהובי הבדסמי.
הבטחתי להיפגש איתך ונפגשתי.
ידך נשלחה אל ידי והחזיקה אותה.
"את בסדר?" מבעד למילים רק אתה יודע.
"פגעת בי" אמרת לי.

הייתי חייבת לברר לעצמי.
לפני שאחליט אני חייבת לברר.

"שכחת כל מה שעשיתי עבורך" אמרת ואני שתקתי.
"את לא יודעת מה טוב עבורך" אמרת ואני שתקתי.

כמעט בלחש בכמה מילים הנחת את קצה החוט של פקעת חוטי הארגמן.
הפקעת של אריאדנה שכמעט רק אתה ואני יודעים עליה.
כשדיברת היא הונחה שוב לפני.
על השולחן בצבע הארגמן שבה.
רק אתה ואני יודעים מה משמעותה לגבי.

אהובי הבדסמי,
הרגשתי שעשית בה שימוש וכעסתי.
לא רציתי לראותה שנית.
"את לא מבינה" אמרת "אינך יכולה לברוח מעצמך."
"אני מכיר אותך מבעד לכל המילים." אמרת וכעסתי.
ביקשתי לעזוב. "אצלצל כשארצה לדבר שוב" אמרתי.
ליווית אותי ושאלת מתי אצלצל.

העצב אין לו סוף,
לאושר יש ויש.
אושר הוא נוצה קלה ברוח
שרגע מעופפת באויר -
על כנף הרוח,
נשאת עד שתנוח,
קלים חייה וקצרים כמו שיר.

צדקת, אהובי הבדסמי.
הפוסט הזה הוא עבורך. אני מצטערת על מה שאמרתי.

העצב אין לו סוף,
לאושר יש ויש.
אושר הוא כמו אגל טל בדשא,
שקוף ומתנוצץ באור חמה.
זוהר בדשא,
בכל צבעי הקשת,

לפני 17 שנים. 7 בספטמבר 2006 בשעה 20:33

feeling blue tonight.
נזכרת בשיר הצובט של מוראס, ז'ובים ומנור.

העצב אין לו סוף,
לאושר יש ויש.
אושר הוא נוצה קלה ברוח
שרגע מעופפת באויר -
על כנף הרוח,
נשאת עד שתנוח,
קלים חייה וקצרים כמו שיר.

אושר הוא דבר חולף
וכבר איננו,
כמו האשליה של קרנבל.
עובד איש בפרך,
לרגע של פרח.
פושט יד, עני והלך
הם עכשיו נסיך ומלך.
הנה, הנה הם שם על אם הדרך,
שלושה ימים הכתר לראשם.

העצב אין לו סוף,
לאושר יש ויש.
אושר הוא כמו אגל טל בדשא,
שקוף ומתנוצץ באור חמה.
זוהר בדשא,
בכל צבעי הקשת,
יורד כמו דמעה בנשמה.

לפני 17 שנים. 3 בספטמבר 2006 בשעה 11:02

הזכרונות קצת הציפו אותי.
לא אתה עוררת את הזכרונות אלא אחר.
אחר שהזכיר לי אותך.
אחר שהזכיר לי כמה תכונות אופי שלך.

בית קפה עם חברות ביום שישי ושיחות של בנות.
יין נתזים מבעבע והרגשה קלילה.
לילה עם מוסיקה שמתנגנת ברקע וכמה סמסים.

השארתי את הסלולרי בבית וצלצלת.

אהובי הבדסמי.
ידעתי שתקרא אבל אני חייבת זמן לחשוב.

מצאתי את הביקיני הישן שלי שלא לבשתי אותו כי הוא מזכיר לי את הימים שבילינו על חוף הים.
הפעם לבשתי אותו שוב.
כאילו הרגשתי את ידיך על גופי.
השמש החמה הזכירה לי את מגע ידיך החמות.

יום שלם על חוף הים כשהשמש מלטפת לי את הגוף ואני זוכרת את מגע ידיך.
שכבתי על החוף עד שקיעת השמש והבטתי בגלגל החמה הכתום ששקע לים הכחול המקציף.
מרחוק ראיתי ספינת מפרש וכמה יאכטות ששטו ליד קו האופק.

אני זוכרת את מסע השיט שלנו.

השארתי את הסלולרי בבית.
ראיתי את הסמסים ואת השיחות שלא נענו.

קראת את הבלוג ורצית לדבר.
אני לא יכולה לענות.
אני חושבת..

ים ושקיעה, מפרש אחרון
תורן ופנס
עם רוח מערב לוחשת סוד
מי מלח, שובל מקציף
קו אור אדמון ובודד
עם רוח של מלח וים

לפני 17 שנים. 1 בספטמבר 2006 בשעה 12:39

כל פעם שאני אוכלת קורנפלייקס אני נזכרת בפגישה שלנו.

אם יש מקום לא מקובל להכיר גבר בדסמי זה המקום שבו נפגשנו.

הקורנפלייקס מהסוג שלי היו במדף העליון.
כמעט הצלחתי להגיע.
הם לקחו את הסולם הקטן והקורנפלייקס היו כ"כ קרובים.

קפיצה קטנה ועוד אחת ונגעתי בקופסה.
קפיצה נוספת והקופסה בידי.
אחריה מתמוטטות ברעש כל הקופסאות..
אני מנסה לתפוס אותן ומחליקה ישר עליך.

ראית את הניסיונות הפתטיים שלי להגיע לקופסה וניגשת למעבר כדי לעזור.
"את בסדר?" חיוך וצחוק כאשר אני כמעט על הרצפה.
"אעזור לך לאסוף הכול.."
"אני לא מתנגד שנשים יפלו לרגלי אבל בפעם הראשונה שראית אותי?"
בדיחה לא משמעותית.

מבט עיניים של שנינו והנשימה נעצרה.
זה מה שתמיד הזכרנו הנשימה שנעצרה והזמן שעמד מלכת.
העיניים החומות החמות והצוחקות,
השיזוף מהסקי שכל כך לא אופייני לחורף מבעד לג'ינס ולסווטשירט,
הנשימה שנעתקה ושנינו הרגשנו אותה.

פגישה, חצי פגישה,
מבט אחד מהיר,
קטעי ניבים סתומים - זה די
ושוב הציף הכל,
ושוב הכל הסעיר
משבר האושר והדוי.

אף סכר שכחה
בניתי לי מגן
הנה היה כלא היה.