המסע הזה מוזר, לא שישנם כאלו שלא מבינים מאיפה זה בא - אני מודעת ויודעת שישנם כאלו שממש יבינו. החיטוט המבחיל בפרטים ההם, המארב הפאטתי לעוד סרט על זה, הטיקסיות של לקרוא אותם ספרים פעם בשנתיים פונקט!(היידה "ע"ע אהבה", אתה הבא בתור)
וההבנה המבחילה והקטנה הזעיר בורגנית כל כך שנתפסת במלוא העליבות שלה שהיו ויש אנשים עם גורל רע משלי.
הרחמים העצמיים שלי באמת שלא מזיזים לאף אחד, אני יודעת, אבל זה לא מניע אותי להפסיק לקיים את טקסי ה"כמה אני מסכנה" פעם בכמה שבועות. ריטואלים של פולניות טהורה שרק אלוהים יודע(לא של ג'וזף הלר- דווקא של ההוא שנרדם בשמירה בשנים ההן לא מזמן) מאיפה הם הגיחו ולמה דווקא בגוף של צברית שלא חגגה 40 עדיין, שילדותה היתה מלאת שמש ותפוזים וארטיק לימון בים.
עוד מעט יגיחו כל זאבי וציידי הניקים החדשים, ושוב יהבהבו ההודעות האדמות הבזויות עם ההצעות המגונות/עילגות/מצוות למינהן. כמה היה טוב לו יכולתי לאגנר למפרע.
לפני 18 שנים. 14 במאי 2006 בשעה 23:32
