שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומולדת לאפרת - המלכה

יש האומרים - ולא מעטים כך חושבים -
כי גיל הוא המצאה של אנשים קצת עצובים,
זהו מנהג ממנו קשה להתנתק
אותו הפכנו ליום חג מיוחד ומרתק.

נכון, זה עתה שינית קידומת וחצית עשור
אך את ממשיכה לדהור קדימה ואינך מביטה לאחור.
ארבעים ושתיים הוא בסך הכל מספר
ובעינינו היית ונשארת אותו הדבר.

להרבה מעשים והישגים הגעת עם הרבה גאווה
לרבות הקמת משפחה אותה את עוטפת בחום ואהבה.
היום זה לא סתם יום הולדת רגיל,
היום זה היום בו משתנה בעיקר הגיל.

לרבים, זהו יום מיוחד ובלתי נשכח,
מכיוון שזהו חג יום ההולדת שלך.
לכן, ביום זה נאחל לך כי את כל מפות חייך
תתחמי בגבולות ברורים של החשובים בכל הישגייך

גם כדי שיגנו עבורך על היקר לך מכל
וישמרו מכל משמר, את פרי עמלך, מן הקטן ועד הגדול.
פרנסה ודרך ארץ יש בהם הרבה ברכה,
מצפון ויושרה ינחו את דרכייך בגאון ובבטחה.

מה עוד נאחל לך בהווה, בעתיד ובזה היום
הרבה בריאות טובה והגשמת כל משאלה וכל חלום.
שתזכי לחגוג תמיד עם כל ידידייך ומכרייך
עוד אינספור ימי הולדת, עם הרבה אושר על פנייך.

שתצאי תמיד מהשגרה ותיהני הרבה יותר
כי הזמן דוהר, אינו עוצר וגם אינו חוזר.
לכן לא יזיק קצת את אורח חייך לשנות
כדי שלא להצטער, אך בהרבה אושר תמיד לזכות.

היי גאה במה שזכית ושהשגת עד היום
ולמען ילדייך תראי במהרה גם את פעמי השלום
לפני 6 שנים. 31 באוקטובר 2017 בשעה 21:12
לפני 6 שנים. 31 באוקטובר 2017 בשעה 21:12

לילה...

עכשו נותרו רק מחשבות על יום המחר.

כוח פנימי מניע להוריק את המיותר.

בתוך תוכי, הלב והנשמה - בֵּיתִי הפנימי.

ואולי כעת זמן לבער את החמץ.

ח- חשיבה

מ- מעכבת

צ- צמיחה

מתבונן פנימה ורק שקט הומה.

נושם עמוק לתוך השקט.

הילה צחורה כשלג, מאירה את הלילה, מחלחלת וזורמת כאדוות הים.

פירורי מחשבות מעכבות נפלטות בבערת נשמת אפי.

בגלימה שמיימית עטופה.

הסתיו מתדפק על לב בֵּיתִי- נשמתי.

מבשר זמן התחדשות. השמיים בהירים, אלפי כוכבים מנצנצים.

הלילה לא יירד הגשם.

לפני 6 שנים. 7 בספטמבר 2017 בשעה 16:50

דיברתי עם אלוהים היום.
שאלתי אותו כמה שאלות על אהבה. בהתחלה הרגשתי קצת רע,
כי בזמן האחרון אני לא עושה את כל מה שהוא מצפה ממני לעשות.
אבל האלוהים שלי מיוחד ואף פעם לא שופט. האלוהים שלי תמיד מקשיב לי. האלוהים שלי תמיד נותן לי תשובות. אז שאלתי אותו, למה זה תמיד חייב להיות מסובך?
למה אנחנו צריכים לעבור כל כך הרבה קשיים, עד שמגיעה האחת?
שאלתי אותו, למה כשזה נגמר, זה לא פשוט נגמר? למה יש את ייסורי המצפון? למה אני כועס? למה יש את התקווה שאולי זה באמת לא נגמר? למה כואב לי הלב אלוהים?
שאלתי את אלוהים, למה תמיד נשארים עם כל כך הרבה סימני שאלה????
אז הוא ענה לי בדרך המיוחדת הזו שלו שאם לא היו שאלות, אז לא היו תשובות ואז גם לא היו מסקנות וגם לא לקחים.
ואיך נצמח אם לא יהיו מסקנות,
ואיך נשתפר אם לא יהיו לקחים?
אז שאלתי אותו, לא תוכל להעלים את כל ההרגשה הזו של אחרי הפרידה?
אז הוא ענה לי - לא!                 ההרגשה הזו של אחרי הפרידה, החור בלב, העצב, האכזבה, הבלבול, חוסר התקווה, הכעס, כווולם באו כדי שנלמד לזהות ולהעריך את הטוב כשהוא מגיע.
אז שאלתי אותו, כשמגיעה האחת, איך אפשר לזהות שהיא האחת?
ולמה אנחנו מבזבזים זמן על אנשים שאנחנו יודעים שהם לא האחד או האחת?
אז הוא אמר לי שכל אחד מגיע לחיים שלנו כדי ללמד אותנו שיעור והזכיר שזה תקף לא רק לגבי אהבה.
מאחת אתה תלמד לא להתמסר מהר, מהשניה תלמד לזהות מתי זה רק דיבורים ומתי זה באמת מעשים, מהשלישית תלמד שאתה צריך תמיד לסמוך על תחושות הבטן ועל האינטואיציה שלך, מהרביעית תלמד לא לשכוח לאהוב את עצמך,
מהחמישית תלמד שמילים שיוצאות מהפה, אי אפשר להחזיר ויש דברים שלא ניתן לתקן אז צריך להיזהר, מהאחרת תלמד לוותר, להרפות, לשחרר, מההיא תלמד להתמודד, להתאפק. גם אם ממש נפגעת,
אתה מי שאתה בזכות כל הדברים שעברת, כל החוויות שחווית, כל האנשים שפגשת, ואז, אחרי שתלמד את כל השיעורים הללו, כשהאחת תגיע, תזהה אותה חיש מהר, כמעט. חייך, כן, כמעט מהר.
שאלתי אותו אם זה בסדר להרגיש ככה, את כל מה שאני מרגיש עכשיו?
ו... אם הוא כועס שאני פונה אליו בעיקר בשעת צרה?
ואז הוא אמר לי שעל זה נדבר בפעם אחרת...
הוא אמר לי לא לשכוח לוותר לעצמי, להשתחרר, לבכות אם צריך, להודות בטעויות, להשלים עם אכזבות, לצמוח מכשלונות, לסלוח לאחרים ואחרות שפגעו בך אבל בעיקר לסלוח לעצמך, ולזכור תמיד- שמהמקומות הכי חשוכים מגיע האור הכי גדול.

״תאמין בי ותאמין בעיקר בעצמך, אני מאמין בך״
וכך הוא סיים.

כן, דיברתי עם אלוהים היום,
שאלתי אותו כמה שאלות על אהבה.