הי! זו אני כאן מאחורי כל הקופסאות
הקרטונים
הבאלגן
הזבל והלכלוך.
פשוט מזעזע כאן ויש עוד כל כך הרבה מה לעשות ועוד אסור לי להרים דברים.
אנחנו עוברים (בעבודה) למקום שהוא 3 דקות נסיעה מהבית שלי או 2 אוטובוסים 😒
העיר שלי מקוללת בתחבורה ציבורית זוועתית.
אתמול פשוט נקרעתי
עבודה פיסית (אבל תכלס עדיף על עבודה רגילה, רק חבל שצריך לעשות אותן במקביל)
היום נמשיך, אין ברירה ובטח שהרוב ילכו הביתה מוקדם כי המחשבים יארזו - אני שוב אצטרך להישאר ולשחק אותה כלבת שמירה על הדלת. שונאת את זה! אבל לפחות גיליתי שהצ'ט לא חסום, רק המחשב הישן היה דפוק ועכשיו אני יכולה לגלוש חופשי. אנסה לדחות את אריזת המחשב כמה שיותר. אני אמות בלי אנטרטנט.
אתמול הייתי פה עד אחרי 7, אבא שלי אסף אותי בעודי ממוטטת מעייפות. נסעתי עם ההורים למסעדה רומנית ביפו ואוש הצטרף אחרי 9 (מסכנון שלי עבד גם מאד קשה אתמול).
לא להאמין אבל אכלתי בשר! כנראה שאין ריח בהכנתו זה פחות נורא.
אכלתי גם חצי פננש והצטערתי על זה כל הדרך.
רציתי להקיא בנסיעה
רציתי להקיא במקלחת
רציתי להקיא שהלכתי לישון
רציתי להקיא שקמתי בבוקר
נכון לעכשיו הרצון נשמר
נראה לי שאני עם בשר ומאכלים מטוגנים (במיוחד בלילה) גמרתי בהריון הזה.
קיצקץ מצפה יום ברדקי במיוחד אבל עדיף שאשתוק. לחבר'ה של הIT יהיה פי אלף קשה יותר. מה זה לפרוק כמה ארגזי ציוד משרדי? עדיף לא לחשוב על זה לפני הסופ"ש.
יום שבת אנחנו חוגגים 3 שנות נישואים ואין לי בכלל כח וזמן לתכנן משהו. מסעדה גם ככה מיותרת עכשיו וסקס מיוחד הפך לשיגרה בשנה וחצי האחרונות.
אוש אמר שיתכנן משהו, אם יהיה לו זמן.
כרגע הבילוי הכי טוב שאני יכולה לחשוב עליו הוא לישון.
לפני 17 שנים. 26 ביולי 2007 בשעה 5:11
