ואולי הבעיה היא אצלי?
איך שמתוך אולי מאה אולי רק אחד לטעמי?
אולי משהו דפוק אצלי?
או שאולי אני גרה במדינה הלא נכונה?
שהייתי ילדה ביסודי תמיד היה לי קראש על מישהו. היתה רשימה מתחלפת של אוהבת מחבבת מעריצה מספטת והיא כללה רבים וטובים.
בחטיבה היה ילד יפיוף אחד עם אף משגע בכיתה המקבילה שלא החלפתי איתו מילה אבל שמתי עליו עין.
ועוד פוטנציאלים לפנטזיה בסתר.
בתיכון העין היתה על החתיך של השיכבה אבל לגמרי יכולתי לציין מי עוד עושה לי את זה.
בצבא נערי החלומות התחלפו באידיאל עוד יותר בלתי מושג - DD - ספיישל אייג'נט מאלדר בשבילכם.
זה לא ממש היה משנה שהוא אי שם ואני פה כי זה לא שיכולתי להשיג אותו פחות מאותם בחורים במציאות.
תמיד הייתי אוויר.
התחלתי באיזשהו שלב לצאת לבליינד דייטס.
צ'וטטתי טיפה איתם באיזה צ'ט ויאללה עיוורת.
לא היה לי מושג איך הם נראים לפני, לא מצאו חן בעיני אחרי. חוץ מאוש כ-פרה עליו. מייד זיהיתי את הפוטנציאל
(היתה לי רשימת דרישות צנועות וברורות והוא עמד בכולן).
שנים לא עניינו אותי גברים אחרים. אפילו לא הסתכלתי.
גם כיום כמעט ולא. תמיד בוחנת את הנשים, במיוחד את הביגוד, את מתווה הגוף. משווה.
כשהחלטנו לצאת ממונוגמיה הדוקה והתחלנו לשחק עם אחרים פחות היה חשוב לי הנראות. יותר החוויה.
היום זה שונה.
אני רוצה להימשך. לחשוק. לפנטז ואז לממש.
לא מוצאת במי, עם מי.
בודדי בודדים עושים לי את זה. אולי אחד למאה.
רוב מי שפונה אלי אינו הטעם שלי. מענין למה.
אולי אני מושכת טיפוסים מסוימים?
אולי הם אלה שיש להם יותר אומץ לפנות ויוזמה?
אולי פונים אלי כאלה שחושבים שיש בינינו התאמה ברמה (הלא גבוהה)?
אולי אני סתומה וגיזענית.
ולמה את מחכה רק שיפנו אליך?
כי א' בקושי רואה כאלה שרוצה
כי ב' דימוי עצמי נמוך
כי ג' אני כן מעיזה ופונה. ללא הצלחה.
לכל זה מצטרף הענין של ההתאמה המרובעת.
נגיד שאמצא איזה חתיך. נגיד שיסכים לעשות אותי.
נגיד שיש לו מישהי מצטרפת. מי אמר שהיא תירצה את שלי?
שמדובר בזוג אני מוכנה להתפשר טיפה כי השלם גדול מסך חלקיו אבל משיכה בסיסית מחוייבת המציאות.
לא מוכנה יותר בשום אופן שיגע בי מישהו שלא עושה לי את זה בכלל. לגמרי עדיף להמשיך ולפנטז על שלל גבריי הוליווד שכן עושים לי את זה.