זה נגע לי בהרבה פחדים
שאני לא מספיק טובה, נחשקת. שאנחנו לא מתאימים.
לא אטרקטיבים. לא רצויים.
שאיך שהרמתי את הראש קיפדו לי אותו
שאני לא מתאימה לא מעניינת לא רלוונטית
שאני משעממת זקנה שמנה נרגנת ומיואשת
שאני קוטרית בכיינית פאסיבית ולא אמצא ולא אחייה
שלא באמת רוצים בי.
ולזה התווסף הקבוע : FOMO
הוא ליווה אותי שנים. היה הטריגר ל "הרפת כועסת".
אני לא אוהבת להיות מחוץ לעניינים.
קשה לי שמפסידה ולא חווה.
הכל ביחד
אבל אני יודעת שזו לא אשמתי.
האמת התגלתה ואני חוששת שתמשיך להתגלות.
מקיפה את עצמי במי שאוהב ותומך ומנסה להבין שהכל זמני. הקורונה זמנית , מעגלי חברים הם זמניים.
יש תקופות של התכנסות ויש של פריצה.
פרצתי כאן בהתחלה, אחר כך היה גל נוסף ואז שסק ואז הסוטות וניסיתי גם בפולי וכו' וכו'
פעם אני למעלה ופעם אני בלתי נראת.
אבל אני לא בלתי נראת כמו בגיל 16.
יש מי שרואה אותי ואוהב אותי ואני חשובה לו ולהם
ושכל השאר ילכו ויזדיינו באורגיות שלהם.
אני אולי פרה שמנה וזקנה אבל אני חלק מעדר שאוהב אותי.
