בום טראח
נפלתי
צנחתי
הדרופ מגיע ואיתו הדמעות
איך אני אוהבת את השבתות לאחר בילוי מטורף.
האדרנלין בשמיים, הריגוש בכתיבה ובפירסום
משווקת את עצמי, שולחת איתותים לחלל
כדי למצוא פוטנציאל לעוד.
אתמול התכרבלנו לנו בספה מול הוק איי
האמצעי עשה לנו האאאא של סיטקומים.
האהבה מלבלבת ואני מנסה למנף לאינטראקציות וחברויות נוספות.
וכרגיל, יוצא לי עקום
אני לא יודעת לקחת את זה צעד אחד קדימה
אני לא יודעת להיות ברורה מעבר לפלרטוט במוחי הקודח
אני נחמדה מידי וחושבת על האחר ולא על הרצונות שלי .
תרה את הקבוצות ושממה. פוטנציאלים חדשים אין.
מה שאני כן יודעת זה מתי אנחנו לא רצויים, מתי זה לא יעבוד, מתי שתיקה היא הכי רועשת.
לא הופתעתי האמת. שוב חוזר הניגון ואני פוסעת באותם שבילים חסרי מוצא. לא מצליחה לדהור על המומנטום לעבר הצלחה.
נחזור למציאות. לעבודה ולילדים. סופש הבא יוקדש למשפחה ואז בטח סופש מחזור ועוד שבועיים שלושה אלוהים יודע איפה אהיה מבחינה מוטיבציונית.
בום טראח
נפל תותח
הדרופ צנח