לפני שנה בסופש מדהים במיוחד הוא אמר לי "אני מוכן שתצרפי אלינו בחור".
אנחנו כבר שנים מחפשים זוג מתאים אך כימיה ומשיכה מרובעת זה היוניקורן האמיתי. הוא ידע כמה אני משתוקקת לגיוון וחוויות חדשות.
תוך יום כמובן שמצאתי מועמד לתפקיד. הוא נדהם כמה מהר זה לקח לי ונכנס ללחץ. אני נלחצתי שהוא נלחץ. טראומת העבר, הקשיים שנכנס הבדסמ לחיינו הם זכרון כואב והדבר האחרון שאני רוצה זה שיהיה לו קשה.
הוא התעקש שגם אם קשה מתעקשים.
מתגברים אבל אני לא הרגשתי בנח להרים עליו קשיים ומסמסתי את הענין (גם מסיבות אחרות של תקופה פיזית קשה וכאובה שעברתי). עד היום אני עוקבת אחר אותו בחור אך לא נעים לי לפנות. לא רוצה לשחק באנשים.
לאחרונה הנושא שוב עלה, צירוף גבר. אולי כי סופסוף הצלחנו לממש שלישיה עם אהובתנו.
יש מועמד חדש, העוגיה.
(יש גם זוג לחילופים אבל זה כבר סיפור אחר).
חזרתי לפלרטט וחששתי שעושה משהו לא בסדר.
החלטתי לידע ולשאול מראש לגבי שישי.
"אם יצא לי נגיד להתנשק איתו, זה בסדר"?
הוא ענה לי כן לא כן
ואחר כך חזר בו והבהיר.
עדין קשה לו אך הוא יתמודד. יהיה בסדר. אנחנו במקום אחר. אם הוא עסוק במקביל וזה לא מול הפרצוף זה בסדר.
מודה שנירגעתי קצת.
נרגעתי עוד קצת לאחר שיחה נוספת כששאל מה הייתי מעדיפה : שלישיה, רביעיה או לחוות לבד.
"לבד" לא עלה על השולחן מאז ההיתר החד פעמי לפני שנים ספורות.
אני עדין לא שם. לא רוצה לבד.
נח לי וטוב לי שהוא בסביבה והוא חווה גם כן.
בהמשך תבינו עד כמה טוב לי עם זה...
