היה את ההוא שבכיתה ה' שהעברתי לו פתק עם חברות הוא רצה שאשאל ישירות. את תנועת הראש של "הלא" אני זוכרת עד היום
היה את הידיד בתיכון שנדמה היה לי שמעונין אבל ריכל עם כולן על משמניי בטיול השנתי
היה את אסף. הנשיקה הראשונה בתקופת הצבא שנפרד ממני בטלפון עם איזה תירוץ מפגר שההורים שלו דורשים שיתרכז בלימודים
היה את ההוא שאיך שהוריד אותי ברח וכמו מטומטמת השארתי לו הודעה שדווקא אשמח לפגישה נוספת
היה את הבחור שלקח אותי לראות את מטריקס ולרקוד וסיפר לי כמה זה מושך בחורה עם גב רזה (בניגוד אלי) אבל הפתיע בנשיקה ומזמוזים באוטו. לא ענין אותו להשאיר לי את הטלפון שלו ולא התקשר אלי מעולם.
היה את זה שראיתי את תמונת החיבוק שלנו עם היד השמוטה וידעתי שזה הסוף.
היה את זה ששאלתי אותו אם הנשיקה שלי היתה מפתיעה או מקריפה ואמר לי גם וגם
היה את זה שזכינו אחד בשניה בהגרלה לדייט אבל מלבד שני משפטים וחצי לא יצר קשר
ויש את זה שידעתי מראש שאין סיכוי ולכן שמרתי על עצמי היטב היטב. הגבלתי את המחשבות והרגשות שלי. הגנתי על עצמי בעיניים מפוכחות ובדיוק שנפרץ סדק בחומה, שהתחלתי לקוות שאולי אולי אולי יתפתח פה משהו, שהתענגתי על הפרפרים - הוא איבד עניין והעביר את הזרקור לאחרת.
ידעתי שזה יקרה , רק לא ידעתי שזה יקרה כל כך מהר.
