כבר חודשים הקונסטלציה הזאת היתה על הפרק.
פתטית שכמותי... הצעתי לו לבד, בזוג, רביעיה, חמישיה... רק שיבוא
אבל בינתיים הדברים התחממו בכל החזיתות וכנראה זה קרה בזמן שאמור היה לקרות. בדיוק בין יום ההולדת שלי לשלה. מתנה מושלמת לשתינו.
אוש מהמתכננים. כבר ביגור הם התחילו לזמום מזימות שני השולטים שלנו. כמה כייף להיות נשלט/ת! אפס דאגות. רק להתפנק.
אבל דאגתי שיצא לפועל. הסגולה כבר היתה לחוצה בזמנים ושיערה שתגיע אחרונה. ציוותה שמישהו יחכה לה בחוץ אבל קרה מה שקורה תמיד - היא הראשונה.
מחנים את שני הרכבים זה לצד זה ונשיקות וחיבוקים וניליים ואז פוגשים את שני הגברברים.
שיטת מצליח לא עבדה לנו ושמנו בוחטונת על החדר.
הוא בבנין צידי, מרתף מאובזר ומעוצב בהתאם שמשום מה סובל מנזילות. החלטנו לא ליחס לזה חשיבות ופשוט להתרחק מהפינה הרטובה.
הנחנו את הפקלעות (אוש הלך עם בעל הבית להביא ציוד וחזר בידיים ריקות. באנו כנראה מצויידים הרבה יותר טוב מהבית). קשקשת, צילומים למזכרת, מוסיקה רועשת ברקע ונראה שאנחנו מתפזרים.
1 2 3 והם החליטו להשליט סדר.
להכניס לאוירה, להעמיד אותנו במקומנו.
המעבר הזה מגובה העיניים , מהוניל, מהחברות, מהזוגיות - לשליטה הוא לא דבר של מה בכך. צריך לדעת איך לעשות זאת נכון. להבהיר עמדות ומעמדות. כללים גבולות וחוקים.
כמו רס"רית מעמידה אותנו בשלשות ומעבירה תדריך מסודר. אנחנו נאלצים להשתתק ולהבין את מקומנו.
מה שלא נכנס דרך האוזניים יכנס דרך הידיים :
המשוטט נלקח הצידה להתחיל בתפקידו והעוגיה ואנוכי נקשרים זה לזו. אזיק על על ידו הימנית שמחובר לידי השמאלית. "על הברכיים שניכם" הוא מורה לנו. " להוריד את הראש" "אין מצב ששניכם תהיו למעלה. לפחות אחד מכם עם הראש למטה". אני מגניבה מבט. רוצה לראות מה עושים לו, למשוטט.
לא עובר זמן רב והוא לוקח את שנינו להתכופף על הסוס/ספסל גבוה שבפינה. החצאיות מופשלות/מורדות ואני מצפה להצלפות. קיבלתי אותן. אל דאגה אבל גם משהו מפתיע אחר.
כבר שנים אני לא עושה טפטופי שעווה. פעם מאד אהבתי עד שכבר לא. הכאב הזה פשוט לא נעים לי אבל לא הכנסתי זאת לרשימת הגבולות ולכן טופטפתי.
והוצלפתי וגם הוא. חוויות ראשוניות תמיד מרגשות ונראה שלאט לאט הוא מתמסר. אותי סידרה של סטירות תמיד מסדרת.
הם מתפנים אליהם. שני הגברברים נקשרים זה לצד זה, ידיים מתוחות למעלה וקשורות לקורה. רק תחתונים לגופם עם תחת חשוף.
שני גופות גבריים חלקים ומתוחים ואני נשלחת לכרוע למולם. לבושה רק בחוטיני דק ומחוך בטן. חשופה.
והם מצווים לגעת בי, למשש את שדיי - פרס לכושר העמידה שלהם מול כאב ההצלפות שחווים.
אפרופו כושר עמידה... פקדו עלי לוודא... ואני אוחזת בשניהם דרך התחתונים ואחר כך בלעדיהם, אחד בכל יד. נפעמת כל פעם מחדש מהמחזה הזה של ז עומד בקירבתי. לא מובן לי מאליו למרות שלא יכולה לקחת את הקרדיט.
ואנחנו מדברים עם העיניים. הוא אסר עלינו לדבר. אסר עלינו לגעת היכן שלא אמר. אסר עלינו להתנשק ואנחנו כל כך רוצים. התשוקה בוערת.
"תאחזי בהם חזק ותספרי עד 3"
כל מספר וההצלפה שלו. מתחילים לאט ומגבירים ואני שם למטה צופה במתרחש. שותפה שקטה ואם קולנית או לא צייתנית נלקחת משם הצידה כדי לקבל את שלי וחוזרת מייד למקומי - חשופת חזה על הברכיים מול שני איברים זקורים ומטפטפים.
ליום ההולדת, מלבד הקרנף, אוש אירגן לי מארז קינוחי פיסטוק מעלף. הוא היה קשור בסרט ארוך ורוד.
כל הנורות נדלקו לי במח וידעתי למה הוא נועד -
לאריזת המתנה המושלמת!
היא הביאה אותו מהתיק שלנו וקשרה כל קצה לז אחר ואת האמצע הניחה בידיי. כמה כח ויופי בידיים שלי. תמונה מושלמת (יש תמונה אבל לא תקבלו p-: )
אני אוחזת בחוט , מושכת, מתבוננת ומלקקת.
מלקקת אותם, מחדירה אותם אל פי, מוצצת, טועמת ושומעת אותם נאנקים.
וברקע נשמע שיר מיוחד.
מיד אמשיך.