האם יש דבר מעצבן יותר משהמקל נשבר באמצע הספונג'ה?!
איפה עוד ישנם מקלות כמו המקל ההוא אשר היה מעץ ולא מג'יפה שנרקבת?
האמת צריכה להגיד תודה שבכלל שטפתי
והכל בזכות השטיפה העצמית שעשיתי לעצמי לאחר שאוש כמעט שטף אותי והרגשות הוצפו.
נכון שאומרים שאמהות בימינו עובדות עבודה כפולה? גם בעבודה וגם בבית? אז אוש ממש כזה.
אבל תכלס הוא אשם בזה כי הוא כזה פולני. אוי אוי אוי אם הבקבוקים לא שטופים שהוא מגיע הביתה.
במקום לשבת ולהנות מהילד הוא מתחיל לנקות. רק שלא יתמוטט לי בסוף.
זה לא שאני פדלעה אלא שנושי הוא צומי רציני ואני מחכה ללילה שישן כדי שאוכל לארגן ת'בית.
הייתי בטיפת חלב היום והוא כל כך גדל! אולי יש סיכוי שלא יהיה גמד כמו ההורים שלו.
הוא גם תופס דברים יפה כמו תינוק בן 4 חודשים ולא 3 כמו שהוא.
וכמובן שעכשיו בדרך הביתה הוא קיטר כהרגלו כי שונא להיות בעגלה ולא בידיים אז שמתי אותו על הבטן מול ספר והוא ממש הרים יפה את הראש בניגוד לבדרך כלל.
מסקנה : לא רק שהוא צומי, הוא גם עושה רק מה שבא לו, איך שבא לו וכמה שבא לו.
דומים גידלתי ורוממתי...
מבזק חרמנות :
היא עדין קימת וטרם באה על סיפוקה
לפני 15 שנים. 13 במאי 2008 בשעה 16:32
