אושה לנד

לא כתבתי על הדרמה של השבוע האחרון (אוש דווקא כתב). אולי אכתוב גם? מפרספקטיבה של זמן? לא יודעת אם יש טעם. אני תמיד כותבת בשיא הרגש. אותנטית כמה שיותר

ועכשיו? עכשיו אני בעיקר מרגישה פריבלגית.

יש לי 2 אהבות. 2 גברים.

הלכתי בטוב וחזרתי בעוד יותר טוב.

אני ברת מזל. שניהם אוהבים אותי. חושקים בי. רוצים בי.

ואני אותם.

אז אכתוב על הטוב. על מסיבות.

חמישי בערב והעוגיה ביקש לדגום לראשונה את הדאנגן. לא הייתי שם שנים. בטח לא בליין של הציבור הרחב ובטח ובטח בליין לא של דיוה. כמה היא הופתעה לראות אותי ! ועוד עם גבר אחר חחח

נכנסנו פנימה וקיבלנו גל חום. מה שמבורך כשרוצים שאנשים יתפשטו. הוא היה מופתע מקוטן החלל.

המקום התחיל להתמלא בעצלתיים. זוגות בבגדים רגילים בעיקר, דבוקים זה לזה בחרדה. "את שמה לב שאף אחד לא מחייך?"  מנסה להיזכר בפעם הראשונה שלי. האם חייכתי? בטוח הייתי צמודה לאוש ובטוח שהייתי לבושה סתם בשחור.

ניסינו להנות עד כמה שאפשר. רקדנו לצלילי מוסיקה שפחות להיט בעינינו. קצת היבטתי בצעירות העירומות על העמוד אבל בדס"מ? אין. מצאנו איזה צלב אבל שכחנו את כל הציוד בחדר חחח והמבוך נפתח כך נאמר לנו רק ב2 וחצי. החלטנו לחתוך. הסיגריות לא באו בטוב אבל באנו בטוב אחד לשניה. גם התפוצ'יפס והוופלות שקנינו בפיצוציה ליד עשו לנו טוב. 

לקראת הצהריים וחזרתי הבית בטוב. געגוע אמיתי.

חיבוק אוהב ושינה ארוכה מאד. משהו עובר על הגוף שלי. מקווה שזה לא הריון. איימתי על שניהם שמלווים אותי ביחד לועדה.

בערב הוזמנו למסיבת יום ההולדת של הדובשנית. של המטא שלי. העוגיה נסע לוילה ואני מתה מקינאה?

רציתי לדפוק הופעה! מקווה שהצלחתי.

מסיבת שנות ה80 עם קהל שמבוגר ממני בעשור וחצי.

קל קור קיבל אותי: לא יודעת אם מזגן בפול ווליום או האקסית של העוגיה שפתאם שונאת אותי.

אבל לא כולם שונאים אותי. לא המטא שלי, לא בעלה ולא החברים שלה ובטח ובטח לא אוש. רקדנו כל הערב צמודים. הוא מזהה כל שיר ושיר מהתו הראשון. כייף לרקוד למוסיקה נורמלית. כייף לחזור הביתה לא מסריחים מסיגריה. מודה שהיה לי קצת משונה בהתחלה להתרגל להמון אנשים לבושים רגיל עם טלפונים ביד.

מודה שקצת משונה לי לפעמים לעשות את המעבר הזה מאחד לשני. חושבת שהבנתי את הקושי של אוש שבוע שעבר - לחזור מהבועה האסקפיסטית ישר למציאות.

גם אני עברתי את זה אז לפני חודש וחצי עם הר הזבל אבל הפעם חזרתי מבועה אסקפיסטית (שאינה בועה בכלל. זה אינו חוג. זו מערכת יחסים, אמנם שונה מהרגיל אבל אמיתית לגמרי) למציאות נפלאה וחיבוק אוהב.

אני לומדת פוליאמוריה. הלכתי ישר על הארד קור.

אפילו המטפלת שלנו אומרת שאנחנו מהמתקדמים. לפחות היא אופטימית מאד כי יש אהבה ותיקשורת והמון רצון. 

אז מה חסר לי בחיים?

לא הרבה. חוץ ממסיבת בדס"מ + סקס עם מוסיקת

90-2000.

ובדיקת הריון.