כתבתי יאללה ביי אבל כשאני מנסה לעשות סדר לעצמי בראש אני תמיד חוזרת לכאן. הרגל של 17 שנה?
אז למה בעצם אני מעונינת במרחבים מיניים? אעשה רשימת מכולת מבולבלת.
זה משהו שתמיד דיבר אלי, מגיל קטן. זוכרת איך בגיל 7 מציעה לחברים המשועממים שאולי נתפשט ונתחבק.
1 על 1? זה נפלא! בעצם מה חסר לי? יש לי סקס משובח, יש לי אינטימיות, יש לי חיבור, יש לי מחויבות, יש לי רגש ואפילו יש לי גיוון. יש לי שני גברים שאוהבים אותי ומטפלים בי היטב אז למה אני רוצה אחרים?
אני לא רוצה אחרים. אין בי (כרגע) הרצון לעוד זוגיות או אפילו לצאת לדייטים 1 על 1. מרגיש לי משונה ומיותר עבורי (כרגע). לעשות את זה בשביל סימטריה? כי הוא עושה אז להחזיר לו? איזה דבר מטופש זה. לא תהיה בינינו לעולם סימטריה, שלא לדבר על זה שזה לא יגרום לו לקנא. אולי להידלק ולשני להיכבות. מיותר לגמרי, כרגע.
מעולם לא יצאתי לדייט שנגמר במיניות כלשהי, מלבד עם 3 גברים, שניים מהם בני הזוג שלי. את שלושתם אהבתי ואוהבת. אין לי מושג איך מרגיש סטוץ.
גם לא בא לי להיות במשחק הזה. לחפש מישהו, לתקשר, לצאת. מיותר מיותר מיותר לי, כרגע.
אבל אם אני סקרנית? אם אני רוצה לדעת איך זה מרגיש לעשות סקס ללא רגש? ללא עתיד? אולי אפילו ללא משיכה? בא לי להתנסות. בא לי לדעת סקס נטו מהו וכאן נכנסים המרחבים המיניים.
זרים וידידים
ונשים.
בא לי על נשים. אני הטרופלקסיבל. בא לי להתנסות עם אפס מחויבות ולחץ.
מעטי מעט מושכים אותי. בא לי להימשך בשניה ולא בא לי לעבוד בזה. להגיע למקום ורק לבחור... (ומן הסתם גם להיבחר).
הסקס לא צריך להיות טוב, אף אחד לא חייב דבר לאיש, גם לא להחזיר אותי הביתה. אפשר לפמפם 5 דקות ויאללה ביי.
אפשר רק לנגוע וללטף ולהתגרות. אפשר להתנסות ולחדול ברגע שזה לא מתאים, לעבור ישר לדבר הבא ללא רגשות אשם, אבל כן בנימוס ובהתחשבות.
ובעיקר בעיקר בעיקר
בא לי שיעופו עלי. בא לי להיות בסביבה מינית, למדוד את שוויי המיני. עד כמה אני רצויה ושווה. כמה שוות המניות שלי שלהרגשתי צללו מטה מידי.
בא לי לשחק, לפלרטט, לצחוק, לגעת, לחיות.
בא לי לעשות רק טיזינג ובא לי הארדקור
בא לי סצנות פורנוגרפיות ובא לי רק לשבת עם חברות לצחוק ולרכל.
הפטיש הכי גדול שלי הוא פומביות.
רוצה לראות ובעיקר להיראות.
רוצה להיות חלק מ ובעיקר זו שחושקים בה.
בא לי להיות קרנבל.
Having said that
ברגע זה ממש רוצה רק להיות עטופה ומחובקת, נאהבת
ובטוחה. רוצה שהדמעות יפסיקו לאיים לפרוץ שוב והמחשבות ישקטו במוחי. שהבטן תחדל לכאוב ולהתכווץ ושהלב יתרחב שוב. שידלק החשמל.
