צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אושה לנד

כשאנחנו נוסעים באוטו הוא מסתכל עלי ZOOM OUT ויודע שאני באושה LAND- בארץ הפנטזיות
לפני 15 שנים. 24 בספטמבר 2008 בשעה 11:42

חברה שאלה אותי אתמול מה חדש.
וואלה לא הרבה. הימים עמוסי פעילות שיגרתית די מבורכת.
מצבי הרוח של נעים ומשתנים על הממוצע של הסקאלה.
אין שום התרחשויות גרנדיוזיות או חדשות מרעישות (מלבד שלפני דקה קיבלתי הודעה שחברה שלי ילדה בן בשעה טובה).

אני לומדת, מטפלת וחיה בלי הרבה ריגושים אך דקות של אושר מזרימות לי אנרגיה
דקות ספורות של צחוק מתגלגל שמתפרץ מפיו הקטן ואני לא יודעת מה לעשות עם עצמי מרוב אושר.

לאורך זמן אני לא מסוגלת לחיות על קו אופקי, גם אם הוא גבוה
זקוקה לעליות (ולירידות) התלולות
ואם המציאות לא מספקת אותם אני מפיקה לעצמי סרטים בראש
חולת נפש אין מה לאמר

עוד מעט יגיע החג והאוכל יתפוס כל חלקה טובה של תאווה



שיר כאב​(שולטת){סוליקר} - נורא מצחיק. אני הייתי מתה לחיות על קו אופקי והחיים הביאו לי פסגות מטורפות ועמקים עמוקים. ואצלך? ההפך.
ככה זה, אגוזים, שיניים וכו'. :P
לפני 15 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י