אני מרגישה שאני לפני התקף אבל מחזיקה את עצמי חזק. אין לי עם מי לדבר כרגע אז כותבת.
על מה אכתוב? על ההתחלה או על הסוף?
על השיט של ההתחלה או של הסוף? כי על זה שעל האמצע כתבתי. מענין אם הוא קרא. אם אני רוצה שיחזור אלי אז לא הייתי כותבת. אני בתוך תוכי יודעת שאין לזה סיכוי. שהוא לעולם לא ירצה אותי בחזרה. הוא מיצה אותי ממזמן ועבר בלי למצמץ. זה כל כך כואב.
מה רע בי? מה חסר בי?
רק כי אני נשואה? רק כי רציתי יותר?
הלב לי מרוסק וכדי שהבטחון שלי ישאר שלם מצאתי תשובות לכל השאלות. הוא נמנע אבל אחרים אומרים נרקסיסט, פיצול אישיות, חולה נפש, ילד רע.
אהבתי את הילד הרע הזה
והוא לא אהב אותי. רק הציג מצג שווא.
זה התחיל דפוק הרי אז ברור שנגמר דפוק.
עשיתי לו עיניים במסיבה והוא נגס בפתיון. רקד איתי דקה וברח. יצר איתי קשר בפייס וברח. הוא כל הזמן בורח. בורח מעצמו.
אני יודעת בדיוק מה היה הרגע שהייתי צריכה לשים עליו איקס. במסיבת פורים ההיא באורנית. קצת שיחקנו ובמקום לעלות למעלה הוא ברח. הוא היה עם 2 בנות זוג שלו ואיתי כשהצהיר שרוצה אותי אבל הלך לאיזו שיכורה. זה כל כך הוא טיפוסי.
אבל אני מטומטמת ובחרתי לשכב איתו בכל זאת.
ואז במשך חצי שנה רדפתי אחריו. הוא זרק פירורים ואני התאהבתי. כל פעם שחשבתי שהוא כל כך בקטע שלי הוא נעלם. אני זוכרת מסיבת בריכה שהיינו בה, עוד לא היינו זוג אבל הרגשתי שאנחנו בדרך. הציג אותי לכולן ואז נעלם. שכבתי במיטה עם קורונה והוא התאדה. כשניפגשנו ורציתי לתת לו בראש נמסתי.
הוא משך אותי עוד חודשיים ובסוף התוודא על אהבתו. קיבלתי את הרגע ההוליוודי שלי. היום אני מרגישה שהכל היה משחק. אפילו הדמעות שלו אבל מה שהכי חשוב, המשפט שממנו התעלמתי "עכשיו הופכים את שעון החול לפרידה".
מי אומר דבר כזה?! ברגע כזה? מישהו מאד מתוסבך.
אבל מה ידעתי אז? ילדה מאוהבת