אושה לנד

אין לי מושג
נראה שאני כבר לא קשורה כאן לכלום
לא להוויה, לא לקהילה
לא לחגיגה, לא להכאבה

לא בקשר עם (כמעט) אף אחד
לא קשורה כבר מזמן לאף קליקה
לא חוגגת באף מסיבה/מפגש/הופעה

לא מקשקשת למוות בצ'ט
לא מובנת או מחדשת באף שרשור
לא נוזלת באף פוסט בלוגיסטי

ובכל זאת אני כאן.
סוג של הרגל (מגונה)

געגועים לעבר
למה שחוויתי, למה שאיבדתי

קיימת אינטימיות, קינקית או אחרת אך היא פרטית
וכבר לא זקוקה לאישור ולעידוד (לפחות בנושא הזה)

הכתיבה היא כל מה שנותר לי
והיא נפגעה קשות
אך מידי פעם יש הבלחות.
אני הרבה יותר נוגעת בעצמי כשאני כותבת מהלב, מתוך כאב
וכאן אני רגילה.
להעביר את הכל למקום אחר נראה לי הזוי
אבל בעצם, אולי הגיוני? מה לי ולמקום הזה?
אולי כדאי להתחיל שוב מהתחלה?
לשים דלק טרי במנוע? רלוונטי יותר לסביבה אוהדת יותר?

נראה לי שכדאי לחשוב על זה למרות שהתחלות תמיד קשות לי.
אני שמרנית מטבעי, פאסיבית
אבל כולה מדובר במרחב וירטואלי. כבר עשיתי זאת בעבר.
למה להיתקע במקום לא לי כשאפשר לנוע הלאה? לעבר הרפתקאות חדשות, רלוונטיות יותר?

אולי כי בכל זאת עשיתי כאן משהו.
שיניתי את עצמי
או בעצם חוויתי את עצמי האמיתית ולו לפרק זמן קצר מידי
ועכשיו אני מדשדשת במקום והמים הפכו לעכורים.

רוצה לזרוח בשנית


כנראה שלא פה.