אושה לנד

ישנם ימים שהם תיסכול טהור
בהם אתה לא מרגיש שהשגת דבר, לא נהנת, לא התקדמת - פשוט שרדת.
אנחנו נמצאים במצב הזה תקופה לא מבוטלת ונכון שלא מדובר בסבל אבל כן במחנק.

רצינו לשאוף היום אויר אבל זה לא הסתיע.
פינטזנו על זמן לעצמנו, אינטימיות, שיחה נעימה, אולי ארוחה ואפילו מסיבה
אך אנחנו לא אדונים לגורלנו.
אנחנו נשלטים ע"י כוחות חזקים מאיתנו הידועים כגמדים
ושהגמדים חולים אז השמיים נופלים והתוכניות נמחקות.

הקטן קטן כבר מיום רביעי עם חום.
היום ירד ולא חזר אבל רמת האי נוחות (שלא לאמר הנודניקיות) הרקיעה שחקים.
סירבתי בתוקף למסור אותו למשמר ולצאת להתאוורר (או אפילו לישון לילה שלם שהוא מחוץ לבית).
אמא לא עוזבת ילד חולה.

אבל אני קרובה למריטת שערות
שנינו באפיסת כוחות
והלילה עוד צעיר