אושה לנד

אז היום יש לאהובי קשישא יומולדת
ואחרי שפצחנו בברזדיי פאק המסורתי נשאר רק לצאת ולבלות באינטימיות זוגית מבורכת, ללא הילדים, ללא בכי ועם שנת לילה מלאה.
היות ואין מסיבה או אופציה חברתית מענינת אחרת, וויתרנו על רעיון הבליסה אחרי שבוע עמוס בכל טוב, החלטנו על סרט. סרט אסונות.

לא ממש יש לנו מושג על מה הוא, האם טוב ורע וקצת מבאס שאין בVIP אבל נתלבש (היטב כדי שלא יקפיאו לנו תתחת באולם) ונצא לראות עולם נהרס. מקסימום ננמנם תוך כדי.

אבל נו, איך היה?
היה מעולה!
זה לא היה חופש אבל בהחלט תענוג ושבירת שיגרה אחרי שהקטן העביר אותנו שבוע שעבר בכמה מדורי גיהנום.
הגדול היה באקסטזה. רץ והשתולל בלובי, היה לו ג'ימבורי גדול לעצמו וכל יום גלידה.
הקטן לא ירד מהידיים של סבא שמצידו התהלך כמו טווס והתמוגג מהעצירות ברחוב כדי להתפאל מהאפרוח. חמסה חמסה חמסה.

אכלנו כאילו אין מחר. התחלף השף במג'יק פאלאס והאוכל היה משובח ביותר.
מזג האויר והבריכה הקפואה קצת איכזבו אבל בטיול המסורתי בטילת קיבלתי מאמא נעליים מכוערות ונוחות ובגד ים פאטנט נפלא לאמהות שמנות.

ניסינו לצאת באחד הערבים. נגררנו אחר אחותי לכלב חתול אבל הדאנס בר הונילי פשוט לא עשה לי את זה ואחרי 20 דקות פרשנו. המיטה קרצה לי הרבה יותר.

יום ראשון נחזור לשיגרה :
להתעורר 3 פעמים בלילה
לחלק את עצמי ל2 עבורם
ולנסות לשמוע כמה שפחות בכי וכמה שיותר צחוק.