אושה לנד

ברור לי שאף אחד לא צופה כאן בהישרדות.
כנראה שתושבי הכלוב מעדיפים את הנצנצים על השדיים של אנה אהרונוב
אבל אני מזמן מכורה לטראש המלבב הזה.

והיום נפל דבר:
ידעתי. ברור שידעתי הלוא הרביעיה הסופית מזמן אינה סודית ובכל זאת זה לא נעים.
נמצאת לה בחורה, אישה נשית, מעוגלת, מחודדת ונואשת להתחתן בין שלל פוסטמות אנושיות ועפה בגלל ריב על בנטטות.
אפילו צ'יפופו יצא נבגד אבל זה בגלל שיצא מטומטם.
נשים נשים שק נחשים.
עורכים פורחים מרשתקשת חוששים.

חשבתי לי מה היה קורה אם הייתי אני שם.
ברור שלא הייתי מסתדרת עם התנאים - העדר שירותים והתבדרות ברוח של השערות ברגליים (שלא לאמר השומנים) היו גומרים אותי תוך יום וחצי
אבל המענין יותר הוא המשחק החברתי.

אני ממש גרועה באסטרטגיות.
אני פתי מאמין לכל דבר.
יש לי פה גדול.
אני אלך אחרי כל מי שיציע קמצוץ צומי ובוסט לאגו.
אני לא אדע להתחבר עם האנשים הנכונים בגלל סלידתי מהם.
אני אחשוש לעבור בריתות בגלל שמרנות.

אז אולי "הרווק?"
לא. אין מצב (תתעלמו מהסטטוס המציאותי). למשוך צומת לב ולהתחרות בשלל פקאצות יוריד לי את הבטחון לאפס ויבריח אותי לחור הכי רחוק מהמבוקש.

"המטבח"?
ישר אפרוץ בבכי קורע לב ולא אתפקד.

"המירוץ למיליון"?
אני לא רצה.

"לרדת בגדול"?
מאיזה משקל מתקבלים?

"סופר נני"?
נראה אותה! אפילו הגננת אמרה לי היום שהיא לא מקנאה בי

"אפקט הסקס"?
אני לא יודעת לתת עבודה ידנית


צריך להמשיך לחשוב על זה.. למה אני מתאימה?