אושה לנד

קראו לו אסף. הוא היה קטן ממני בשנה ואני הייתי חילת שלא ידעה גבר מהו.
הוא התחיל איתי בשם חבר שלו ונדלק בעצמו. האגו שלי הוחמא, במיוחד כי הוא היה באמת חמוד.
נפגשנו כמה פעמים, ספורות ביותר. הוא רק בא אלי וישבנו בחדר או בבית קפה שכונתי.
רציתי יותר. השתוקקתי לחבר מאז שאני זוכרת את עצמי. רציתי להכיר את סביבתי, לצאת איתו מהקופסא. להרגיש נורמלית.

התנשקנו
אצלי בחדר.
לו היה לו כמעט נסיון.
לי לא היה בכלל.
הנשיקה שפינטזתי עליה שנים, שחיקתי כמו כל ילדה מול המראה התגלתה כדבר דוחה ביותר
אבל תירגלנו את הענין ונהנתי יותר ויותר.

שוב, מדובר בפעמים ספורות ביותר. מפגשים בודדים והעברנו אותם בתרגולים.
פעם אחת עשינו קצת יותר. התמזמנו כמו שקוראים לזה הצעירים.
הוא אף הגיע לי מתחת לחולצה.

למחרת אני חושבת ניסיתי לתפוס אותו בטלפון. רציתי שניפגש אחרי הבסיס ושנטייל בת"א.
לא ענה לי.
בערב הוא התקשר ומלמל איזה שטות שלא ניפגש יותר כי ההורים שלו חושבים שזה פוגע לו בלימודים. אמרתי יפה שלום.

לאחר תקופה. לא זוכרת אם ארוכה או קצרה חלמתי חלום.
ובחלום דפיקה בדלת. אני פותחת ורואה אותו.
שואלת אותו שוב ושוב למה והוא נמנע מלהשיב.
שואלת אותו בהיסטריה אם זה בגלל החזה שלי

וכאן התעוררתי בבהלה שטופת זעה.

הבא שראה אותו היה בעלי. הוא התלהב מגוף הקוקה קולה.
אבל למה נזכרתי פתאם בזה? כי כנראה אני שוב מתבישת.