זה התחיל לפני שבוע שהיינו באילת. התקשרה אלינו המתווכת והציעה לנו הצעה מפתיעה :
יש תוכנית חדשה שמצטלמת לערוץ 2, מן דוקו-נדל"ן.
מראים לזוג שמחפש לקנות דירה כמה בתים ואם הוא חותם על חוזה ב48 שעות - שכר טירחת עו"ד, דמי תיווך ו100 אלף שקל לקניות לבית - על חשבון ההפקה.
מעוניינים?
וכי למה לא? אנחנו באמת מחפשים.
ניפגשנו היום עם התחקירנית למיני אודישן/ ראיון מול מצלמה.
הצגנו את עצמנו. היא רצתה לשמוע קצת עלינו, במה עוסקים, מה התחביבים, איך מבלים...
אנחנו? זוג רגיל - עובדים, מגדלים ילדים. איך מבלים? רגיל... מסעדות, פארקים, מסיבות... מסתכלים אחד לשניה בעיניים ומחייכים הלב בפנים מתפקע מצחוק.
המון המון שאלות כדי להבין מי אנחנו, מה מחפשים, אם רציניים ומה הדינמיקה בינינו.
התעניינה בעיקר בתהליך קבלת ההחלטות.
בשיתוף גמור. היא היתה מופתעת.
"אתה נותן את החותמת האחרונה ואת מובילה אותו לשם"
זה די מדויק, בעיקר כאן...
לא פעם קראו לי שולטת מלמטה. לא פעם חשבו שאני המובילה.
אבל אנחנו יחד - במיטה ומיחוצה לה. יש לכל אחד את התפקיד שלו, ואת המקום בו הוא מנווט.
אנחנו זוג שלא רב. או לפחות לא מתעצבן יותר מידי, לא צועקים, לא עושים ברוגז.
היה לה משונה.
נראה לי שלא תיקח אותנו. אנחנו "רגילים" מידי. "חמודים" מידי.
לו רק היתה יודעת מה אנחנו מסתירים בארון...
"מה החלום שלך?"
"אני רוצה מדיח"
"זה הפטיש שלך? מה הפטיש שלך?"
"זה מה שאני רוצה. יש לי פטישים אחרים..."
היא מחייכת במבוכה ואני נקרעת בתוכי.
כל שאלה על שליטה, על מאזן כוחות לוקחת אותנו למקום אחר, למחוזות שלא מתאימים לתוכנית לכל המשפחה בערוץ המרכזי של ישראל.
מה החלום שלי? מרתף או עלית גג צבועים באדום וצלב עם ווים תלוי על הקיר.
לפני 13 שנים. 7 בספטמבר 2011 בשעה 18:15
