לא מצליחה לצאת מזה.
הרבה זמן לא חשתי כך, אם בכלל.
בודאי שזה לא אסון גדול. כבר עברתי תקופות קשות בהרבה אבל הפעם זה תפס אותי לא מוכנה
והמצחיק הוא שהכינו אותי. זו אינה הפתעה.
כואב לי שטרם הגעתי למנוחה והנחלה. לא שאני כזאת קשישה. לא שהחיים הם לא זרם משתנה תדיר (גם אצל אחת כמוני ששונאת שינויים) אבל רציתי שהמצב ישתנה בתנאים שלי, עפ"י הלו"ז שלי, לפחות הפעם.
יש כל כך הרבה דברים חיוביים בחיים שלי כרגע ובכלל אבל אני לא מצליחה להרים את עצמי ולהתעודד.
נפילת המתח של הסופ"ש האחרון אחרי קיץ עמוס בחוויות בודאי שלא תרמה.
כבר הציעו לי כדור. אני יותר חשבתי בכיוון של מכות נמרצות ו/או אקשן זוגי ו/או חברתי.
היום יום ראשון. מתחילים שוב שבוע, מקווה שיותר קל מהקודם שהיה קשה במיוחד.
אין זמן למשחקים, לשעשועים. צריך לעבוד וזוהי שורש הבעיה:
העבודה.
באמת שלא מצליחה להרים את עצמי. מרגיש לי שונה מקריאות לצומי קודמות.
מה הקריטריון בשביל לקבל מירשם לכדור?
לפני 13 שנים. 11 בספטמבר 2011 בשעה 5:36
