אושה לנד

אני כבר שנה עובדת כאן. חברה קטנה - מנכ"ל וסמנכ"ל (שותפים) ועוד שלושה-ארבעה עובדים נוספים. מצאתי את עצמי כאן. חזר לי הבטחון העצמי אחרי הנסיון התעסוקתי טרם הלידות.
נח לי המקום, נוח לי השעות, נעימה לי מאד העבודה והאנשים ברובם מקסימים.

אבל? החברה לא מתרוממת. המנכ"ל שיחק עם הכספים, הסמנכ"ל הרגיש מתוסכל וכבר מאמצע השנה בערך נראה כי הוא עושה סוג של שביתה איטלקית. נעשו גם המון טעויות ניהוליות, לרבות בעניני כח אדם אבל הנקודה התחתונה שהחברה בצרות.
אין מכירות, יש חובות, יש פיטורים.
הסמנכ"ל שהיו לו תקוות גדולות כל כך לגבי החברה - התנפצו והוא החליט לעשות מעשה.

אותו סמנכ"ל, חמד של בחור - נשוי, בן גילי התחבב עלי מאד.
היתה בינינו כימיה מצוינת. המון נושאי שיחה משותפים, אפילו גילינו שחברה טובה שלי "באזרחות" היא סוג של אקסית שלו.
הוא היה בוס נהדר. כל כך נהנתי לעבוד איתו. הוא שיתף אותי בתהליכים, נתן הרבה פידבקים חיוביים, תקתקנו ביחד עניינים. הוא יצר לסביבת עבודה מאד נעימה ואוהדת.

הוא פלרטטן כרוני. איש מכירות שכזה... לא מהמריירים, בחיים לא העיז לנגוע אבל מחמאות? מפה עד הודעה חדשה! כל בחורה ברחוב, כל נותנת שירות, כל קולגה לעבודה - הוא תמיד מתנחמד.
יודע כיצד לתת צומי. ואני? איך אמר בעלי? "מי שנותן לך צומי את הולכת איתו".

לפני חצי שנה בערך, או קצת יותר, הוא מאד כעס על המנכ"ל (עניני כספים) והוא הבין שהחלום שלו לחברה גדולה ומצליחה לא יתגשם. הוא ביקש ממני "להכין תיק" לצלם את כל המסמכים שרלוונטים כדי להוכיח שהמנכ"ל משתמש בכספי החברה לצרכים פרטיים. התיעצתי עם עו"ד וסרבתי.
לא רציתי להיכנס ביניהם. ידעתי שמלחמת עולם עומדת להגיע ואני לא רוצה להיפגע.
יש לי שני ילדים בגנים פרטיים ומשכנתא על הראש. אני רוצה לשמור על מקום עבודתי.
אמרתי לו שזה לא לענין אבל הוא מכיר את התיקים. מן הסתם הוא יכול לקחת ולצלם כל מה שירצה.
לי בטח אין סודות.
מאותה נקודה הוא לא חדל מלהקניט אותי בנושא "את החברה הכי טובה שלו, את בצד שלו"
לא משנה כמה טענתי שזה לא נכון וכמה שביקשתי שיחדול מכך - הוא המשיך בשלו.
הודה שאוהב לעצבן אותי.

מתישהו בקיץ סיפר לי שקיבל החלטה. הוא לא נשאר פה. לא רציתי להשאר בלעדיו.
כל כך טוב לי היה איתו מבחינה מקצועית וחברית. הבנתי שהחברה לא תחזיק הרבה זמן מעמד.
החלטתי שאני מתחילה לחפש עבודה. אמר לי "אל תדאגי, את מעולה! תמצאי עבודה כל כך מהר! אני אעזור לך, כל מי שירצה המלצה אני כל כך אשבח אותך שיהיו בטוחים שאני עושה אותך".

במהלך הקיץ וגם לאחריו, שהודיע לנו המנכ"ל שהוא מחפש קונים ו/או שותפים משקיעים לחברה ופיטר אנשים - הקשר בינינו עוד התחזק.
מהתחלה קלטתי משהו עליו. הייתי זורקת מושגים כדי לראות אם בקיא.
העובדה שיצא עם חברה שלי (מלכה ונילית) ועוד סיפורים שלו על איך שהיה גרופי של איזו זמרת אופרה גדולה מהחיים - הדליק לי נורה "שחורה".
אבל לא הכל התישב כמו שצריך כי עם הערצתו לנשים יש בו משהו מאד דומיננטי.
אולי זו החלקלקות שהטעתה אותי. אולי גם הענין שהראה בי -

הבחורה השניה שעבדה איתנו, אותה הכיר הרבה לפני - היא יפיפיה אמיתית.
אחת כזאת שאילו היתה בקטע - עבדים רבים היו משתרכים אחריה ולא רק הם.
הוא מת עליה (גם אני, היא בחורה מקסימה!) עד כדי כך שסיפר לנו שאפילו לאישתו זה קצת מפריע.
"נו באמת, היא כמו ילדה שלי"
לא ייתכן שאחד כזה, שנמצא בכזה קשר טוב עם בחורה צעירה ויפיפיה ימשך/יתענין באחת כמוני.
אני חושבת שכתבתי על זה שישבנו פעם שלושתינו בארוחת צהרים ומישהו שנדלק ביקש ממנו להעביר מסר לבחורה המדהימה והוא חשב בטעות שמדובר בי...
אבל מסתבר שהכל אפשרי. במיוחד אחרי שראיתי את אישתו...
לדעתי אישתו מקסימה. הפנים של מאד מאד יפות והגוף? מה לעשות? כמו שלי...
וזה מה שהוא אוהב (שלא לדבר על החברה שלי האקסית).

חשבתי שהם זוג מקסים. יכולים להיות חברים טובים שלנו. יש לנו המון תחומי ענין משותפים.
אבל הוא סרב להצעת ה"בואו אלינו בשישי לקפה" שלי. פחד שאישתו תגלה.
תגלה מה?
תיכף...