אושה לנד

ג'יזס! אנל'א יודעת מהיכן להתחיל אפילו. מההתחלה (ה"היי" הנדל"ניסטי של בוקר שישי שכבר אינו רלוונטי לצערי)? מהאמצע (הצעד הראשון בחוויה המסיבתית המדהימה ביותר שחוויתי)? מהסוף (הכאבים והסימנים העזים המעטרים את אבריי כמו שמעולם לא)?

1. ההתחלה :
אני חושבת שאחסוך זאת ממכם, לפחות בפוסט זה אבל בעיקר כי זה כבר לא רלוונטי כנראה. לצורך הענין אז, בבוקר שישי היו חלומות ותקוות גדולות שריגשו אותי.
כרגיל לא הצלחתי להירדם לפני. הלב דפק בגלל הערב והראש עסק במחשבות על הבוקר.
האמת שזה לא נורא בכלל כי האדרנלין תמיד מפצה על העייפות.
"אל תצפי" הוא אומר לי. חזר על המשפט הזה שוב ושוב. באמת לא ציפיתי!
התרגשתי להגיע למקום חדש, לחוויה חדשה ואם ניקח בה חלק מה טוב.
ידעתי שהוא גם בענין. הידיעה שעתיד לצפות בשלל איברים נשיים מוצלפים גירתה אותו.
החלטתי להתלבש כדרכי, צנוע אך עם אופציה להפשטה מהירה/אקסס קל עבורו – מיני שאינו מצריך מחטב, ירכונים ולא גרביונים המאפשרים לידיו לנוע בחופשיות, חוטיני וחזיה סקסית וחולצה טיפל'ה שקופה שאינה שחורה (מנצלת כל אפשרות להימלט מהשחור הנצחי הזה). הוא מצידו ארז תיק (!). נתתי לו פרטיות בבחירת האביזרים. לא צריכה לדחוף את האף שלי לכל מקום. ובמעלית שוב :" אל תצפי"...

2. האמצע :
לקח לנו זמן למצוא את המקום אבל עשינו זאת בהצלחה. שמחתי כל כך לראות תחילה פרצוף ידידותי (דה פבליוס גב' בום) וזכיתי להכיר את המארח הלבן הנכבד.
שתיה, נשנושים והעיניים משוטטות. סיקרן אותי המקום הזה ויצאנו לחקירה.
ההילה הנדל"נית עדין שהתה אצלי ואריחי האבן בלובי מצאו חן בעיני. חדר חדר עברנו והתרשמנו מאד. כמה אבזור! כל כך הרבה שירותים. מענין היכן השירותים "האמיתיים"?
שאלה מטופשת המקדימה את המאוחר 😄
עיניי מנסות לאתר פרצופים מוכרים ונכשלת בגדול. באמת שאני אהבלה ענקית :
א. חמד של זוג צעיר בה להגיד שלום לראשונה ואני ממבוכה בורחת למחוזות נוחים כמו ילדים. את מי זה פאקינג מענין עכשיו?! אוש הבהיר לי אחר כך שאני צריכה להמנע מזה כי נשמעת טרחנית. אני מודה שהוא צודק. כל כך קשה לי בחיים האמיתיים להכיר אנשים. מתנצלת על היותי אהבלה.
ב. זוג מקסים שארחנו אצלנו בבית (!!!) ניגש עלינו ומזכיר לי את זה... כמה מפגרת אני יכולה להיות?! מתנצלת על היותי אהבלה בריבוע.
ג. מצטערת שלא ניגשתי אליך בלרינה, מצטערת שלא תיקשרתי מאסטר קי. אני לא באמת שלא סנובית רק אהבלה עם חרדות חברתיות.

אפשר להגיד שאנחנו סמי-ותיקים. עוד מעט 6 שנים פה והיינו מעט בליינים בזמנו.
היום אנחנו מגיחים אחת לחודשיים למסיבה נבחרת אך סה"כ אפשר להגיד שחזינו עד היום באקשן מסיבתי ברמה בינונית מינוס. לפני 6 שנים, כשדמיינתי מסיבת בדס"מ ככה דימיינתי אותה. לא מסיבת כיתה, לא מסיבת ריקודים, לא פיפ שואו – ככה :

בכל מקום זוגות, שלישיות עוסקים בעניינם. ללא קהל צופה, רק קהל משתתף.
שלל איברים נשיים מגרים מקשטים את המקום, ללא בושה.
גברים בשחור מצליפים ומצליפים. עובדים קשה. נשים קשורות, ערומות, מוצלפות, כואבות ומתענגות. ריחמתי עליהם. על הגברים... עובדים קשה הבסטארדז! אנחנו רק בובות שמשחקים איתן, שעושים עבורן (לא הפתעה גדולה, אני תמיד הייתי מאסכולת "הנשלטים הם השולטים האמיתיים").

אבל עזבו אתכם מתיאורים של אחרים . מה איתי?!
יש למישהו אולי מכונת זמן כדי לשלוח את הפוסט הזה 5-6 שנים אל אושה של אז ולתת לה סטירה?

הוא אמר שמתחיל כמו תמיד במשיכת שיער והזזת הראש כרצונו. הוביל אותי לחדר הגדול בו צפינו כאמור בשלל סשנים מלבבים. התחיל להספינק אותי בידיים האדירות שלו ולראשונה מול אנשים חשף אותי. ידעתי שזה אינו מחזה מלבב אבל ככה היו כולן... והבושה הפכה נוחה. הורה להמתין במקום כשהלך וחזר צמד אטבים שהושמו מתחת לחולצה. הסתובבתי כך קצת בידיעה שהחולצה מעט שקופה. "את מעדיפה את המצבטים האמיתיים מברזל?" הלך וחזר שוב איתם ועם אחד השוטים. חיפש מקום נוח בחדר הגדול והעלה אותי מפלס. חשופה מעל כולם, מוצלפת, כואבת. האצבעות שלו מענגות אותי מבפנים. בסיטואציה שכזאת הבושה רק מעוררת. הכניס אותי לכלוב. מצבטים על הפטמות והשרשרת שלהן בצד השני של הסורגים. מושך אותה אליו, מעלה ומטה. סוגר הכלוב מדמה את הזין שלו בין שדיי וזה משעשע אותי.
שוב מובלת מחדר לחדר, השדיים מחוץ לחזיה עם החולצה השקופה עליהן, מחפשים התרחשויות מענינות ומקומות טובים לשחק בהם. בין לבין דואג לי, מביא לי לשתות ולנוח מעט לפני הסיבוב הנוסף. באחד החדרים הקטנים יותר מצליף בי בחוזקה. מכה ומרטיב את ישבני לסירוגין. מזיין אותי עם אצבעותיו כאשר גבר זר ישוב לידנו.
כל הדיאט קולה וודקה ששתיתי ירדו מן הסתם ישר לשלפוחית. "אני צריכה... אני רוצה לחפש את השירותים". "לא. אם את רוצה את מוזמנת להשתמש בשירותים שבחדרים". העיניים שלי נפתחות בתדהמה ולא יודעת איך להגיב לזה. "הגיע זמן לשבור קצת גבולות" הוא אומר לי.
ב"חדר החקירות" מוצאים לנו שלווה. אוגרים כוחות לסיבוב העיקרי ולפתע פלאפון מצלצל.
טלפון בשתיים וחצי בלילה הוא אף פעם לא סימן טוב ואני קופצת בבהלה. חסום.
איזה שוטר מהתחנה בפ"ת, "אתה אוש?" איבדת מירס?" הזוי... אפילו "היומנאי" היה המום שמישהו עונה לו עירני בשעה כזאת.
PP פאק! עוזר לי למצוא אסלה הכי נסתרת יחסית באחד החדרים האינטימיים יותר.
וממשיכים,
נקשרת באזיקים וחבלים לצלב הגדול בחדר הראשי. החצאית שוב מופשלת והתחת נהיה אדום מהידיים שלו ושוט הזנבות. לפתע חשה רטט עדין על הדגדגן. מופתעת שלא מזהה במה השתמש. ללא בושה מתענגת על התחושה, מרגישה לחלוטין כמו זונה. השרמוטה שכל כך יחלתי להיות אז בגיל 19.
שוב מנוחה קצרה וPP לפני שהולכים. הפעם באסלה גלויה יחסית בחדר מול הלובי. כבר מסוייפסת מספיק בשביל להתגבר על הבושה.

3. יאללה הביתה עם דיטור בביגל'ה חם. שבירת הדיאטה וירידת אדרנלין באוטו.
הדוד נדלק. "אולי בינתיים נשתמש בוויב החדש?" הוא הזמין לי באי ביי מסאג'ר וכל כך חיכיתי כבר להשתמש בו. ישובה על הספה עם רגליים מפוסקות והוא מגמיר אותי איתו ולאחר כך מזיין, בספה ובמיטה. גומר פעמיים, בתוכי ובפי ויאללה מקלחת משותפת (גם צהובה) ולמיטה. PP ולישון.

תודות
------

1. למארגנים. היה מופלא! בהחלט נגיע שוב! (והפעם אני מקווה שאצליח לתקשר טוב יותר עם אנשים ואולי אפילו להשתעשע עם בחורה או שתיים).
2. לאנשים החדשים שהכרתי וללא חדשים שזכיתי להכיר מחדש 😄
3. לגבר שלי. בעלי ואהובי שגורם לי להרגיש כמה ברת מזל אני שמצאתי אותו.
תודה לך על סופ"ש קסום. אוהבת אותך יותר מכפי שמילים יכולות לתאר.


• הייתם? נהנתם? ספרו לחברים...
אנא תנו לינקים לנקודת מבטכם. אני מחפשת בלוגים ולא מוצאת...

על החתום
אושה האהבלה הפומבית