הגיע הזמן שהבלוג הזה יחזור לאחד מהיעודים העיקריים שלו : אואטלט לקיטורים שלי
ויש כאלה המון.
לא שיתפתי לאחרונה ברובם כאן. הצפתי את בעלי, עד שלא מסוגל להכיל יותר.
עכשיו הוא במילואים, זוכה לקצת שקט ממני וטוב לו שכך כי עבר עלי יום מזופת במיוחד.
עבודה, משפחה, בריאות - זה בהחלט מתמצת את זה אבל על קיטורים כדרכם בקודש להיות ארוכים ומעיקים.
אני חיה בכאב
כבר שנים. שלל מיחושים והצקות גופניות כרוניות ורגעיות.
מיגרנות מגיל הרך, צנרת בעיתית שגורמת למיגרנות, הריונות ולידות שהוסיפו דלק לענין.
אני לא אחת שמתמידה בטיפולים, במיוחד בפיזיותרפיה ולכן הבעיה לא מטיבה.
יותר מזאת, נמנעת במודע מטיפול בבעיה אחרת שלי - ראיה כפולה.
ועל כל שלל הצרות, נוסף לדורבן שלי יש לי כבר שבועים כאבים עזים בכפות הרגלים.
הרופא אמר היום שזה לא דורבן ורשם לי תרופה אנטי-דלקתית. נחיה ונראה אם זה יעזור.
קשה לי מאד לתפקד כך. אני לא נוהגת אז מתרוצצת הרבה ברגל, סובלת ולא מפסיקה לקטר על כך.
משפחה מופרעת
אחותי סטודנטית וגרה לצערה ולצער הוריי עדין בבית.
המצב מתסכל את כולם ואני באמצע.
אתמול היא סופסוף קיבלה תאריך לניתוח שחיכתה לו במשך חודשים ולאמא שלי זה לא מתאים כי קבעה לצאת לסופ"ש עם חברים.
האשמות הדדיות וכל אחת כופה עלי לקחת צד.
אמא שלי התחרפנה היום כי לא הסכמתי איתה, צרחה כמו משוגעת.
הייתי צריכה להיות אצלהם כל הסופ"ש כי אוש במילואים אבל ביטלתי. עכשיו גם אבא שלי משחק איתי בברוגז.
חולי נפש.
לא יודעת מה לעשות עכשיו. מתפללת שלא ירד מחר גשם בבוקר כדי שאוכל לקחת את הילדים לגן בלי עזרה מאבי ושהילדודס לא ישגעו אותי כל הסופ"ש כי אני לא מתכונת להיות שם בטירוף הזה.
עבודה
את הקודמת נטשתי מחוסר ברירה
מצאתי משהו אחר עם פוטנציאל אך זכיתי במנהל שקשה לי איתו מאד
לא רק לי, לכולם. בגלל זה יש תחלופה גבוהה של עובדים.
אני לא מצליחה להתנהל איתו. לא מצליחה להתנתק מהלחץ והעצבים שחוזרת הביתה.
העבודה עצמה גם לא מענינת אותי. אם הייתי יודעת שבכך מדובר לא בטוח שהייתי מתחילה לעבוד שם.
השוק היום קשה מאד, במיוחד לאמהות.
הוא אומר לי שמאד מרוצה ממני אבל רוצה להיות עוד יותר מרוצה. שאחשוב על דרכים להתיעלות. לא נותן חופש פעולה. כל הזמן מלחיץ ובא בטענות.
אני מאד סובלת ולבעלי כבר נמאס לשמוע על זה. אמא שלי נזפה בי שאני חמוצה ושאפסיק לשתף אותו.
הילדים על סף שינה. אני לבד וכואב לי, בגוף ובלב.
