ואם אני אספר לכן שהוא קם ב4 בבוקר כי הילד חולה וטיפל בו ודאג לו ונתן לי לישון?
ואם אספר לכן שהוא רץ עם הילדים לרופאים וסידורים וקניות?
ואם אספר לך שהוא עם היד על הדופק בכל העניינים הכלכליים?
והוא רץ לבנקים ולעו"ד ולקבלן ולאנשי המקצוע וסוכני המשכנתאות?
אם אני אכתוב כאן כמה הוא שותף מלא בגידול הילדים וחינוכם?
איך הוא משחק עם הילדים? מעשיר אותם ומקנה לכם בטחון?
ואכתוב ואוסיף שהוא מתענין ביום שלי ומחלק עצות מועילות?
ואיך דואג לי שאני עצובה?
ונותן לי להרגיש טוב לגבי איך שאני נראת?
זה לא ממש יענין אתכן.
הוא גם מזיין מדהים. מפמפם אותי ארוכות ומגמיר אותי. וגם אם לא וגם אם כן מפרגן לי להמשיך עם הוויב בלי קנאת פין.
הוא גם מסשן מדהים. קושר ומצליף ומכאיב ומענג.
גורם לי להרגיש שלו. רק שלו.
משקף לי את התמונה באותו הרגע או מצייר לי תמונת פנטזיה רטובה.
כולו ברגע, בענין, בענין שלי.
אז אין לו פוזה. למעשה הוא חף ממנה לחלוטין.
הוא ישר והגון ואמיתי.
לא מעגל פינות. לא מתלהם. לא משלה. מציאותי עד כאב.
אז הוא לא כותב כאן. לא שורץ בצ'ט ובפורומים.
הוא לא מפלרטט עם אחרות. לא מבחין אפילו אם מסתכלות עליו.
הוא לא איש של טקסים.
לא איש של דיבורים.
הוא גבר אמיתי.
הגבר שלי.
והוא רוצה. כל כך רוצה להתנסות עם אחרת
ואני כל כך רוצה לפרגן לו.
