ברור שיש חסרונות אבל אני רואה בעיקר יתרונות
ואחד המרכזיים שבהם שאתה אף פעם לא לבד. שיש לך שותף למסע החיים.
שתמיד יש מי שרוצה אותך, בכל מצב - גם כשאתה מסמר הערב בשיא ההצלחה והאטרקטיביות וגם בערב שגרתי עם טרנינג אחרי יום ארוך על הספה.
כולם מחפשים פה.
מחפשים זוגיות
או מחפשים ריגוש מחוצה לה (בידיעה/בהסכמה או בלי)
ולכן דווקא כאן היתרון הגדול מתמוסס. יש מן חזרה אחורה לחיי הרווקות, הלבד, החיפוש הנואש, חוסר הבטחון וכל המתלווה לו.
כשאתה במונוגמיה טובה ארוכת שנים ואמינה אתה בטוח. הלב שלך בטוח או יותר נכון האגו.
אינך חושש מפגיעה, בלהשאר לבד
אינך דחוי.
אתה לא נתקל בלוזר אחר לוזר ומתאכזב
אתה לא מתאהב ונשבר לך הלב
אתה לא מוטרד במחשבות מה ההוא באמת רוצה כמה ולמה
אתה לא אוכל את עצמך כי נדמה לך שאתה לא מספיק
אתה לא צריך להיות אקטיבי
ואטרקטיבי (לסגנונות אחרים)
אתה יכול להיות באמת אתה
אהוב
ואוהב
את האחד והיחיד.
אבל זה לא הכלל כאן ומסתבר שבכלל.
אנחנו רודפים אחר ריגושים
רוצים להשאיר חותם אצל האחר
להוסיף חור לחגורה
ולמלא את החור בלב.
אבל הוא לא חור. הוא סתם שריטה
וכולנו שרוטים
רק שלחלקנו (לבני המזל שבינינו) יש את החצי השני
שאוהב עד כלות
ולכן אף פעם לא נהיה באמת דחויים.
