כבר לא מורעבת, מאז חלפו שנים
גם לא שבעה (רק נפוחה באופן זמני), בטח שלא מחברים
הצבע הירוק הוא לא הצבע שלי.
יכולה כבר להגיע רגועה ואהובה
דברים יכולים לקרות או שלא
גברים אחרים יכולים לעגוב או שלא
יש לי את הגבר שלי
ואת החברות שלי
כמה בגרות, פי.....
תמיד יש צביטות בלב, למה מתחילים עם זאת ולא איתי,
למה אחרי לא מחזרים, למה הציצים של זאת גונבים את ההצגה.
בעצם תמחקו את הערה האחרונה. אין על הציצים שלי. בטח לא עכשיו.
אין להם מתחרים, גם אם הם לא מוצגים לראווה לעיני כל דורש
הדורש הראשי נהנה מהם מאד
גם אם אני סמרטוטית מידי הוא מבין. אין לו ברירה... ואני משתדלת באמת.
משתדלת לחיות. למרות התשישות, המכאובים והבעעע - לצאת ולבלות. לחיות.
ויסורי המצפון משחקים תפקיד. עם הבעל, עם הילדים אבל הכל למטרה טובה וזמני. מקווה שזמני קצר.
ובעצם עוד כייף שאחרי הכל, אחרי כל הVים נשארו עוד פנטזיות
ואני לא דינוזאורית יבשה
הבלאק ממבה עוד מחכה לי
ועוד מלא פטזיות שאולי אף פעם לא יוגשמו ( ואולי חלקן הוגשמו בצורה זו או אחרת) אבל הן חומר מצויין לאוננות :
כמו ההיא שהסתובבה ערומה
מובלת ברצועה
מובלת ברצועה ממקום אחר...
משחקים אנאליים (צעצועים, בושה, פומביות)
מספר זוגות ידיים גבריות נוגעות בי, ממששות, צובטות, נוגעות
גאנג באנג נוסח אושה (בלי חדירות)
"ארוחת ערב"
עוד גברים שווים מתעניינים בי
סנדוויץ
שני ארטיקים
היטאצ'י פומבי
שלל תנוחות הזויות שרק בעלי חושב עליהן
עוד שיחות נפש, ריכולים, צחוקים עם חברות אהובות והוצאת עיניים לגברים
