למה אני שפחה? שפחה שלו?
אני מזה נגד.. אבל ככה יצא למרות שהוא לא מסכים עם זה.
אני שואלת אותו אם הוא גם מסתכל עלי כשאנו צופים בטלויזיה
כדי לראות אם אני צוחקת או נרדמת. הוא לא.
אני לא צועקת עליו. לא מכה מתחת לחגורה. הולכת על ביצים.
הוא טוען שזו פשוט גישה פרגמטית כי יודעת שזה לא יעזור לי.
כל הנדנודים, צעקות, אולטימטומים, דרמות - פשוט לא עובדים עליו. זה לא כי הוא מקור סמכות..
כשרע לו אז לי הכי רע. כשהוא בדאון לי יש סיוטים שנוטש אותי.
אני מקשיבה לו. יש שיגידו יותר מידי.
על כסף אין בכלל מה לדבר..
מבחינתו אנחנו שווים. גם לו אין מילה בסיטואציות מסוימות.
אחרים שרואים אותנו מהצד ולא הכי מכירים חושבים שאני הבלבוסטה. הוא הסטרונג סיילנט טייפ.
מה נכון? מה האמת?
שאני פשוט ילדה טובה
אבל רוצה גם מה שרוצה
אבל יותר מיזה מעדיפה שהרצונות שלי לא יתנגשו בשלו
אז מצנזרת או מטפטפת
שיפחה? בעיני כן. בעיניו לא. במיוחד לא כזו שמגהצת לו את הבגדים.
חיים בהרמוניה. מסכימים על המון דברים, למזלנו.
מכבדים זה את זו.
מיתנתי את עצמי מהיום שהכרנו.
או שפשוט ניקיתי מעצמי התנהגויות פסיכוטיות מבית ההורים.
ילדה טובה.
שפחה בסימן שאלה.
העיקר אישה טובה. נכון אושי?
