אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אושה לנד

כשאנחנו נוסעים באוטו הוא מסתכל עלי ZOOM OUT ויודע שאני באושה LAND- בארץ הפנטזיות
לפני 17 שנים. 31 ביולי 2006 בשעה 5:41

אנחנו שוכבים במיטה. אין טלויזיה - הממיר התקלקל.
אני חרמנית כהרגלי, והוא עייף. עייף מהחרמנות שלי.
מתגרה בו והוא מזהיר אותי.
המבט השובב הזה בעיניים שלו מרמז על הבאות.
אני לא מתאפקת ותופסת לו באף כדי לעצבן, כדי לראות מה יעשה לי.
מסובב לי את היד. פוחד להכאיב.
אבל אני רוצה כאב. זקוקה לו עכשיו אפילו יותר מסקס.
והוא מוכן להכאיב לי - בהבטחה שלא אציק לו יותר ולא אבקש סקס.
"תביאי לי משהו, אין לי כח ביד, היא כואבת לי"
מעבירה לו קולב מפלסטיק שהיה על השידה וקרץ לי כבר מהבוקר...
מסובב אותי באגרסיביות על הבטן ומתחיל להכות.
בחיים לא נהנתי מכאב כמו אתמול.
בהתחלה זה מגרה, אחר כך כואב ולבסוף שורף.
הוא מפסיק ושואל אם הספיק לי.
לא הספיק. אני יכולה לקחת עוד.
והוא ממשיך במכות חזקות עד שלא יכלתי יותר.
אני שכובה על הבטן ומרגישה את הכאב מהול בעונג מתפשט בי
אני מזיזה את האגן ונאנחת.
הוא צוחק עלי - "את ממש גומרת מזה"
אני ממשיכה , כלואה בעולם משל עצמי.
וטוב לי כל כך.

פעם פרח​(נשלטת) - מותק, אני מבקשת שתפסיקי לקטר.
יש לך אוצר !
לפני 17 שנים
במבית{בעלי} - מצטרפת לבקשתה של פרח...
שמרי על האוצר הזה מכל משמר...
אגב...רק בסוד...<עאלק בסוד>
חושבת לאמץ לעצמי את עניין ה"בעל המכה" חחחחחח
זה דווקא נחמד לי...<קורצת>
:-)))))
לפני 17 שנים
אושה{אוש} - תודה! - הוא אכן אוצר אמיתי.
לפני חודשיים ראינו הצגה על בעל מכה עם דליק ווליניץ ואביגיל הריאלי. כל פעם שהרביץ לה התגרתי... אני יודעת שזה חולני וזה ממש לא בדס"מ אבל לאחרונה כל דבר מחרמן אותי - גם קולב תמים...
לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י