אושה לנד

היינו אמורים להימנע מסקס בסוף שבוע הזה.
איך אפשר בלי?! 3 ימים!, בעצם 4!
כל כך קשה. אני חרמנית. זה שאסור מעורר עוד יותר.
אז החלטנו שמותר... רק ביום חמישי.

ישבתי עליו בסלון ואמרתי לו משהו חשוב -
גם עם הבדס"מ, גם שאני כל הזמן חרמנית, עדין צריכה פורפליי.
אולי לא נשיקות וקוצי מוצי אבל נורא בא לי שיטפל בי היטב.
שיעשה לי נעים בכל הגוף...

לא לכזה נעים התכוונתי :

הוא אמר לי ללכת לחדר, לארגן אותו.
הורה לי לשבת על הברכיים, להחזיק בקרש המיטה.
הוריד לי קצת את המכנסונים והחל להכותי.
עם ידיו. עם הקולב המפורסם...
מכות חזקות, בקצב וכואב לי כל כך!
הוא מכניס לי אצבע - והוא בשוק כמה אני רטובה. נותן לי ללקק אותה.
"אל תזוזי" הוא מורה והולך.
אני לא מעיזה לזוז.
אני שומעת רעשים במטבח וכשהוא חוזר המכות ממשיכות ואז קור.
הוא מעביר עלי קרח שנמס במהירות.
מרגישה איך המים הקרים מטפטפים לאורך החריץ שלי.
הוא ממשיך לחבוט והוא חודר אלי. אני כבר בספייס.
מפמפם אותי כל כך חזק. אני כמעט גומרת אבל קשה בתנוחה הזו.
הוא מסובב אותי על הגב, מוריד לי לחלוטין את המכנסים וממשיך להכותי עם הקולב.
בין הרגלים, מכות קלות ביריכיים, בדגדגן. מעביר לי את הקולב עליו ואני נוזלת.
הוא חודר אלי ואני גומרת.
ואז יוצא ומטפל לי בחזה. מכה עם הקולב, מטייל עם הקרח על הפטמות הזקורות.
אני נאנקת מעונג.
שוב חודר אלי.
"את כלבה טובה" ואני גומרת.
"יש לך כוס כל כך טוב של כלבה" ואני גומרת שוב.
איבדתי את יכולת הדיבור. יודעת שגמר וירד ממני ולא מסוגלת לזוז.
הידים מכווצות, וחיוך ענק מרוח לי על השפתיים.
אחרי שהתאפסתי התכרבלנו ביחד. התחלנו לדבר. על המצב, על גיסי שגייסו אותו ועל בדס"מ.
הוא מתחיל לשאול שאלות, לחוות דעות. זה סימן מעולה בעיני.
אמרתי לו שכדאי לו לבקר כאן יותר. לקרוא, להתעניין. מידע זה דבר חשוב.
בינתיים כאב לי התחת. הלכתי להציץ במראה.
יש סימנים! איזה כייף!
אני ממש פסיכית....