אושה לנד

זהו. הוא עכשיו הלך.
לקח את הקידבק הגדול יחד עם העיניים הצלולות שלו, החיוך המקסים, הזרועות המחבקות והשפתיים המנשקות.
הבטיח שיתקשר במהרה לדווח איפה מתי כמה ולמה.

אני בבית לבד, חולה.
כל המתח זה לא תרם לצינון שלי וקמתי עם כאב ראש נוראי.
העפתי להישאר בבית ולבכות לכם על מר גורלי.
מתנצלת מראש - בימים (שבועו?) הקרובים לא יהיו עוד סיפורי זימה, אפילו לא דרמות מוזיקליות יומיות.
רק אני וגעגועי אליו.

לא שמענו כלום מגיסי. הוא כנראה כבר נכנס ללבנון.
אבא שלי עם השטויות שלו- רוצה להתנדב.
הוא היה בתותחנים בשל"ג.
רוצה להיכנס בהם עד הסוף. עודף טסטוסטורון...
וגיסי הקטן גם כן... "רק אותי לא גייסו"
שישב בשקט - הוא הקרבי מכולם.
היא היו מגייסים היה עובר בית לבית.

מלחמה ארורה.